אי המוזיאונים

אי המוזיאונים
Museumsinsel
	המוזיאון הישן של ברלין
	המוזיאון הישן של ברלין
אתר מורשת עולמית
	האתר הוכרז על ידי אונסק"ו כאתר מורשת עולמית תרבותי בשנת 1999, לפי קריטריונים 2, 4
שטח האתר	8.6 הקטאר
שטח אזור החיץ	22.5 הקטאר
נתונים גאוגרפיים
מיקום	שפרה
קואורדינטות	52°31′17″N 13°23′44″E / 52.521388888889°N 13.395555555556°E
שטח	8.6 הקטאר
נתונים מדיניים
מדינה	גרמניה
	מפת אי המוזיאונים (למפת ברלין רגילה) אי המוזיאונים

אי המוזיאונים (בגרמנית: Museumsinsel, מוזאומז-אינזל) הוא אי שנוצר בין שתי זרועות של הנהר שפרה בברלין שבגרמניה. בשל מספרם הגדול של המוזיאונים שעל האי, ובשל חשיבותם הארכיטקטונית של המבנים עליו, הוכרז האי כאתר מורשת עולמית על ידי ארגון אונסק"ו.

החל משנת 1841 יועד חלקו הצפוני של האי (שהיה בעבר אזור מגורים) על ידי מלך פרוסיה פרידריך וילהלם הרביעי למוזיאונים המוקדשים לאמנויות ולמדע. פרידריך היה נאו-קלאסיקן וקיווה ליצור מעין אקרופוליס. החל משנת 1918 מנוהלים המוזיאונים על ידי קרן המורשת התרבותית הפרוסית (Stiftung Preußischer Kulturbesitz).

חלק מהמוצגים נעלמו בסוף מלחמת העולם השנייה. שאר המוצגים חולקו במהלך המלחמה הקרה בין שני חלקי ברלין. לאחר נפילת חומת ברלין אוחדו האוספים.

תיאור האי

"אי המוזיאונים" הוא כינויו של חלקו הצפוני של האי "שפרֶאִינזל" (Spreeinsel) – אי [הנהר] שְפְּרֶה. חלקו הדרומי נקרא בשם "פישראינזל" (Fischerinsel) – "אי הדייגים".

בחלקו הצפוני של האי מצויים מספר רב של מוזיאונים. במלחמת העולם השנייה כל המונומנטים קוטלגו וסודרו, והוציאו את כל מה שניתן על-מנת להגן על המוצגים. מה שלא ניתן להוציא כיסו בשקים. בהפצצה האחרונה על ברלין האמריקאים החריבו לחלוטין את אי המוזיאונים, והוא נפגע מאוד. חלקים קרסו, ואחרים נשרפו. מוזיאון הנאוס נהרס באופן מוחלט.

לאחר המלחמה היה האי בשטח גרמניה המזרחית. המזרח גרמנים לא התחשבו בתיירות. המוזיאונים עמדו במשך שישים שנים חשופים לגשם ולרוח, ונותרו עם פגיעות המלחמה. אלא שמצב זה יצר אתר עתיקות מצרי-יווני-רומי ולו רק מחורבות הדקורציה של המוזיאון במאה ה-19. נוצר מקום ארכאולוגי בפני עצמו בשל הבלייה.

"המוזיאון הישן" הוא הוותיק במוזיאוני האי. המוזיאון נבנה בשנת 1830 בהתאם לתוכניות האדריכל הפרוסי קרל פרידריך שינקל. המוזיאון הוקם למול הברלינר שטאטשלוס ("ארמון עירוני ברלינאי"). המוזיאון הוקם ביוזמת מלך פרוסיה פרידריך וילהלם השלישי אשר הקים במקום את ה"אנטיקנזאמלונג" (Antikensammlung - אוסף העתיקות) המוצג כיום במוזיאון הישן.

"המוזיאון החדש" הוקם מאחורי המוזיאון הישן בשנת 1859 על פי תוכניות האדריכל אוגוסט שטילר, תלמידו של שינקל. המוזיאון נהרס כמעט לחלוטין במלחמת העולם השנייה. המוזיאון שוקם על פי תוכניות של האדריכל האנגלי דייוויד צ'יפרפילד ונפתח מחדש בשנת 2009, כשמוצגות בו אמנות מצרית עתיקה הכוללת את המוצג המפורסם ביותר במוזיאון, פסלה של המלכה המצרית נפרטיטי, וכן מוצגים פרה היסטוריים.

"האלטה נציונלגאלרי" (הגלריה הלאומית הישנה) נבנתה בשנת 1876 על פי תוכניות האדריכל שטילר, על מנת להכיל את אוסף האמנות שנתרם על ידי הבנקאי יואכים ואנגר. האוסף הורחב במהלך השנים וכיום הוא אוסף הפסלים והציורים מהמאה ה-19 הגדול ביותר בגרמניה. המבנה נהרס כמעט לחלוטין במלחמת העולם השנייה, אולם נבנה מחדש ונפתח לציבור בשנת 2001. כיום המוזיאון מציג את הציורים שבאוסף (הפסלים מוצגים בכנסיית פרידריכסורדר הסמוכה). בין יצירותיו הנבחרות אוסף גדול של גדול הציירים הגרמנים הרומנטיים, קספר דוד פרידריך.

בשנת 1904 נפתח לקהל "מוזיאון קייזר פרידריך" (Kaiser-Friedrich-Museum) המכונה כיום "מוזיאון בודה". המוזיאון נבנה בקצהו הצפוני של האי וידוע בייחודו הארכיטקטוני התואם את קצה האי. המוזיאון נסגר לשיפוצים בשנת 2000 ונפתח מחדש בשנת 2006. כיום מוצגים שם פסלים מתקופת הרנסאנס ואמנות ביזנטית.

הידוע במוזיאוני האי הוא "מוזיאון פרגמון", שהושלם בשנת 1930, המציג את המזבח שהובא מפרגמון, את שער אישתר מבבל ואת שער השוק ממילטוס.

אוסף המוזיאונים, המבנים הארכיטקטוניים שלהם והמוצגים הרבים שבהם הביאו את אונסק"ו להכריז על האי כאתר מורשת עולמית בשנת 1999. באי מצויים גם הברלינר שטאטשלוס והברלינר דום - הקתדרלה של ברלין והלוסטגארטן.