לדלג לתוכן

ג'וליאן מור

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
ג'וליאן מור
מור, 2020
מור, 2020
לידה 3 בדצמבר 1960 (בת 64)
ארצות הבריתארצות הברית פורט בראג, צפון קרוליינה, ארצות הברית עריכת הנתון בוויקינתונים
שם במה Julianne Moore עריכת הנתון בוויקינתונים
שם לידה Julie Anne Smith עריכת הנתון בוויקינתונים
מדינה הממלכה המאוחדתהממלכה המאוחדת הממלכה המאוחדת
תקופת הפעילות מ-1990
מקום לימודים
  • אוניברסיטת בוסטון (1983)
  • המכללה לאומנות יפה של אוניברסיטת בוסטון
  • התיכון האמריקני של פרנקפורט
  • תיכון ג'סטיס עריכת הנתון בוויקינתונים
בן או בת זוג בארט פרוינדליך (23 באוגוסט 2003–?) עריכת הנתון בוויקינתונים
מספר צאצאים 2 עריכת הנתון בוויקינתונים
פרסים והוקרה
פרופיל ב-IMDb
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית
מור, 2008

ג'ולי אן סמית'אנגלית: Julie Anne Smith; נולדה ב-3 בדצמבר 1960), המוכרת בשם הבמה ג'וליאן מור (Julianne Moor) היא שחקנית וסופרת אמריקאית-בריטית. זוכת פרס אוסקר ושני פרסי גלובוס הזהב.

מור החלה להופיע בשנות ה-80 של המאה ה-20 בתפקידים משניים בטלוויזיה. ב-1988 היא קיבלה פרס אמי על תפקידה באופרת סבון "כשהעולם מסתובב". את חשיפתה הבינלאומית קיבלה על הופעתה בסרט "לילות בוגי" שעליה היא קיבלה מועמדות ראשונה לפרס אוסקר. היא גם שיחקה בסרטים מצליחים כמו "סוף הרומן" ו"מגנוליה"[1], וב-2002 היא קיבלה ביקורות מהללות על משחקה בסרטים "הרחק מגן עדן" ו"השעות" שעל תפקידה בהם היא קיבלה פרסים רבים. ב-2009 היא קיבלה מועמדות לפרס גלובוס הזהב על תפקידה בסרט "סינגל מן". ב-2014 זכתה מור בפרס אוסקר לשחקנית הטובה ביותר, פרס גלובוס הזהב לשחקנית הטובה ביותר ובפרס באפט"א לשחקנית הטובה ביותר על הופעתה בסרט "עדיין אליס". ב-2023 היא קבילה מועמדות נוספת לפרס גלובוס הזהב על תפקידה בסרט "הצצה ליחסים".

ג'ולי אן סמית' נולדה בבסיס פורט בראג, צפון קרוליינה שבארצות הברית, למשפחה נוצרית בעיקרה, אם כי סבה של סבתה מצד אביה היה יהודי-אשכנזי.[2] אמה של מור, אן (לבית לאב) הייתה פסיכולוגית ועובדת סוציאלית ילידת-סקוטלנד. אביה של מור, פיטר מור סמית' היה צנחן, שופט צבאי וקולונל בצבא ארצות הברית. לה אח ואחות צעירים ממנה. במהלך נעוריה המאוחרים, התגוררה עם משפחתה מספר שנים גם בגרמניה. נאלצה לשנות את שמה המקורי לשם במה הנגזר ממנו על-מנת למנוע בלבול בינה לבין שחקניות בעלות שמות זהים, כך איחדה את שמה הפרטי (ג'ולי) שלה עם זה של אמה (אן), ואת שמו האמצעי של אביה (מור) כשם המשפחה החדש שלה.

בשל היותה חצי-סקוטית ולאות הוקרה לאמה המנוחה, מור התאזרחה גם כבריטית ב-2011.

מור עברה להתגורר בניו יורק בשנת 1983 והחלה את קריירת המשחק שלה באופרות סבון. כשהחלה לעבוד בתיאטרון היא נאלצה לשנות את שמה כיוון שהייתה כבר שחקנית בעלת שם זהה.

תפקידה הראשון על המסך היה בשנת 1985 באופרת הסבון "כשהעולם מסתובב" ברשת CBS, וגילמה בין התפקידים הראשיים את דמותה של פראני יו עד לשנת 1988.

בתחילת שנות ה-90 עברה מור לקולנוע, ואת התפקיד המשמעותי הראשון שלה ביצעה ב-1992 בסרט "היד שמנענעת את העריסה". היא גם שיחקה בתפקידים משניים בסרטים: "בני וג'ון" ו"הנמלט". מאז ביססה את עצמה מור כשחקנית מצליחה ושיחקה בין היתר בסרטים "תמונות קצרות", "פארק היורה: העולם האבוד", "ביג לבובסקי", "חניבעל", "נקסט" ו"חסד אכזרי".

ב-1997 שיחקה ב "לילות בוגי", הספר את סיפור עלייתו ונפילתו של כוכב פורנו צעיר בתעשיית הפורנו של סוף שנות ה-70 ותחילת שנות ה-80, עליו הייתה מועמדת לפרס האוסקר שחקנית המשנה הטובה ביותר.

ב-1999 כיכבה לצד רייף פיינס בדרמה "סוף הרומן", בתפקיד אשה נשואה המנהלת רומן סוער מתחת לאפו של בן זוגה, המאופק והסגור[3]. עחת תפקידה הייתה מועמדת לפרס האוסקר לשחקנית הטובה ביותר.

ב-2002 כיכבה בדרמה "הרחק מגן עדן", כעקרת בית בתקופת שנות ה-50 המתגוררת בפרוורי הרטפורד, אשר רואה כיצד חייה המושלמים מתפוררים אט אט. הסרט זכה לביקורות נלהבות[4]. על משחקה בסרט זכתה בשורה של פרסים, בהם: פרסי איגוד מבקרי הקולנוע האמריקאי, פרס איגוד מבקרי הקולנוע של לוס אנג'לס ופרס אינדפנדנט ספיריט[5]. באותה שנה גם כיכבה בסרט "השעות" לצד ניקול קידמן ומריל סטריפ[6].

ב-2009 שחקה בתפקיד אורח בקומדיית המצבים רוק 30.

ב-2012 זכתה מור בפרס אמי, בפרס גלובוס הזהב ובפרס גילדת שחקני המסך על הופעתה בתפקיד הפוליטיקאית שרה פיילין בסרט הטלוויזיה של HBO "חוקי המשחק". באותה שנה הודיעו כי מור עתידה לשחק בסרט "משחקי הרעב: עורבני חקיין - חלק א'".

במאי 2014 זכתה מור בפרס השחקנית הטובה ביותר של פסטיבל קאן על הופעתה בדרמה של דייוויד קרוננברג "מפות לכוכבים"[7]. באותה שנה זכתה בפרס אוסקר לשחקנית הטובה ביותר, בפרס גלובוס הזהב, בפרס באפט"א ובפרס גילדת שחקני המסך, על תפקידה בסרט "עדיין אליס".

בשנת 2016 שיחקה לצד גרטה גרוויג בקומדיה הרומנטית "הרומן של מגי" בבימויה של רבקה מילר[8].

בשנת 2018 זכתה לשבחי הביקורת על משחקה בסרט "גלוריה בל", סרט של הבמאי-תסריטאי הצ'יליאני סבסטיאן לליו, בו היא מגלמת אישה בשנות ה-50 המתחילה פרק ב' בחייה[9].

בשנת 2023 שיחקה בתפקיד ראשי בסרט הקולנוע "הצצה ליחסים"[10]. על תפקידה קיבלה מועמדות לפרס גלובוס הזהב לשחקנית המשנה הטובה ביותר - סרט קולנוע[11].

ב-2007 התחילה מור בקריירה ספרותית. ספרה הראשון היה ספר ילדים המבוסס על ילדות של מור, בשם "Freckleface Strawberry". הספר יצא לאור בישראל בשנת 2008 בשם "מנומשת מקושקשת", בתרגום לעברית מאת רימונה די-נור.[12] ב-2009 המשיכה בספר ילדים שני, "Freckleface Strawberry and the Dodgeball Bully".

חיים אישיים

[עריכת קוד מקור | עריכה]

מור הייתה נשואה לשחקן ובמאי התיאטרון, ג'ון גולד רובין, בין השנים 1986–1995. ב-1996, החלה לצאת עם הבמאי בארט פרויינדליק; הם נישאו ב-23 באוגוסט 2003, ולהם שני ילדים משותפים.

היא אקטיביסטית ותומכת בזכותן של נשים לבצע הפלה, ואף תרמה 2,000 דולר לקמפיין הבחירות ב-2004 למתמודד המפלגה הדמוקרטית, ג'ון קרי.

פרסים והוקרה

[עריכת קוד מקור | עריכה]

מור קיבלה כוכב בשדרת הכוכבים של הוליווד ב-3 באוקטובר 2013.

פילמוגרפיה

[עריכת קוד מקור | עריכה]

ספרים מתורגמים לעברית

[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים

[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
  1. ^ ניסים דיין, ‏המגנוליות כבר לא מפלדה, באתר גלובס, 30 במרץ 2000
    נילי ברקן, ‏חווייה של אולי פעמיים בעשור, באתר גלובס, 17 באפריל 2000
  2. ^ ethnic, Julianne Moore, Ethnicity of Celebs | What Nationality Ancestry Race, ‏2010-05-02 (באנגלית אמריקאית)
  3. ^ נילי ברקן, ‏הלב לא נקרע מצער האוהבים, באתר גלובס, 3 באפריל 2000
  4. ^ סוכנויות הידיעות, מבקרי ניו יורק מעדיפים את "הרחק מגן עדן", באתר הארץ, 16 בדצמבר 2002
    נילי ברקן, ‏לגברים היה קל יותר, באתר גלובס, 15 באפריל 2003
    נסים דיין, ‏צבע גן העדן, באתר גלובס, 3 באפריל 2003
    אורי קליין, גן עדן בלתי נראה, באתר הארץ, 26 במרץ 2003
  5. ^ "הרחק מגן עדן" זכה בפרס הסרט הטוב בתחרות הרוח החופשית, באתר הארץ, 23 במרץ 2003
  6. ^ אורי קליין, הגברות דאלאוויי, באתר הארץ, 5 במרץ 2003
  7. ^ אורי קליין, "מפות לכוכבים": נוטה להיסטריה אבל גם לרגש מפתיע, באתר הארץ, 19 במאי 2014
  8. ^ אורי קליין, סוף סוף קומדיה אינטליגנטית, באתר הארץ, 23 ביוני 2016
  9. ^ אורי קליין, אתם חייבים לראות את ג'וליאן מור בסרט הזה, ולא רק אותה, באתר הארץ, 18 באפריל 2019
    אור סיגולי, ‏"גלוריה בל" הוא המופע של ג’וליאן מור, והיא נותנת את כולה, באתר גלובס, 25 באפריל 2019
    ארז דבורה, ביקורת סרט: "גלוריה בל" - ג'וליאן מור בשיאה, באתר ynet, 19 באפריל 2019
  10. ^ יעל שוב, ‏הטאבו האחרון בהוליווד: נטלי פורטמן וג'וליאן מור חודרות עמוק, באתר "Time Out ישראל", 24 בנובמבר 2023
    פבלו אוטין, "הצצה ליחסים": סרט מתח פסיכולוגי עם הופעות מצוינות של ג'וליאן מור ונטלי פורטמן, באתר הארץ, 23 בנובמבר 2023
  11. ^ רועי אבן, ‏גלובוס הזהב 2024: כל הזוכים והרגעים הגדולים, באתר ‏מאקו‏, 8 בינואר 2024
  12. ^ מנומשת מקושקשת; כתבה ג'וליאן מור; איירה לאווין פאם; עברית - רימונה די-נור. אתר הספרי הלאומית. אוחזר ב-19 בדצמבר 2020
ג'וליאן מור – פרסים
הקודם:
2014: קייט בלאנשטיסמין הכחולה
פרס האקדמיה האוסטרלית לאמנויות הקולנוע והטלוויזיה הבינלאומי – השחקנית הטובה ביותר
2015: ג'וליאן מור – עדיין אליס
הבא:
2016: קייט בלאנשטקרול
  翻译: