טמיל נאדו
 סמל טמיל נאדו | |
 | |
| מדינה |
 הודו |
|---|---|
| ראש השרים | מ. ק. סטלין |
| רשות מחוקקת |
האסיפה המחוקקת של טמיל נאדו  |
| בירת המדינה | צ'נאי |
| שפה רשמית | טמילית[1] |
| תאריך ייסוד |
26 בינואר 1950 |
| על שם |
טמילים |
| שטח | 130,158 קמ"ר (דירוג: 11) |
| אוכלוסייה | |
| ‑ במדינה | 72,147,030 (דירוג: 7, 2011) |
| ‑ צפיפות | 554 נפש לקמ"ר (דירוג: 6, 2011) |
| קואורדינטות | 11°N 79°E / 11°N 79°E |
| אזור זמן | UTC +5:30 |
| tn.gov.in | |
  | |
טַמִיל נַאדוּ (בטמילית: தமிழ் நாடு; "ארץ הטמילים") היא מדינה בדרום הודו. עד 1968 נקראה "מאדראס" וכללה חלקים משטחי שכנותיה, שפוצלו למדינות נפרדות. טמיל נאדו גובלת בקרלה, בקרנאטקה ובאנדרה פרדש, וקיימות בה שתי מובלעות של טריטוריית האיחוד פודוצ'רי.
היסטוריה
[עריכת קוד מקור | עריכה]עדויות ארכאולוגיות מצביעות על התיישבות עתיקה מאוד באזור טמיל נאדו. בדרום המחוז נמצאו עדויות מהתקופה הנאוליתית. לאורך ההיסטוריה השלטון המקומי קיים קשרי סחר נרחבים עם רומא העתיקה, יוון, מצרים העתיקה, סרי לנקה, הפיניקים, חצי האי ערב, מסופוטמיה ואיראן. מבין הסחורות הנפוצות, ניתן למנות תבלינים, שנהב, פנינים, חרוזים ואבני חן. בתקופת המאה ה-4 ועד למאה ה-10 התפתחה באזור תנועת הבהקטי.
העימותים מול האימפריה המוסלמית הובילו להקמתה ולצמיחתה של אימפריית ויג'איאנגר, אשר כבשה את אזור טמיל נאדו בשנת 1370 ושלטה בו עד שנת 1565. האירופאים החלו לקיים פעילות מסחרית בטמיל נאדו במהלך המאה ה-17 בחופים המזרחיים. בשנת 1609 הוקם יישוב הולנדי. בשנת 1639 הוקמה במדרס תחנת סחר של חברת הודו המזרחית הבריטית. בשנת 1693 הקימה צרפת מספר תחנות סחר בפודוצ'רי. בתקופה זו התנהלו באזור מספר קרבות במסגרת מלחמת שבע השנים.
הבריטים ביססו את שלטונם על כל מדרס במהלך המאה ה-19. ביולי 1806 חל מרד של המקומיים בשלטון הבריטי. אמנם המרד היה קצר, אך כתוצאה ממנו נפגעו כ-200 חיילים בריטיים. ממחצית המאה והלאה השלטון הבריטי החיל אוטונומיה באזור.
עם הקמתה של הודו בשנת 1947 הפכה מדרס למדינה הודית, עם שינויים קלים.
ב-1956 שורטטו מחדש גבולות האזור, כשאזורים דוברי טמילית בטרוונקור-קוצ'ין הועברו למדרס, ששמה שונה לטמיל נאדו, ואזורים הדוברים מלאיאלאם במדרס הועברו לקרלה, שהחליפה את טרוונקור-קוצ'ין.
טופוגרפיה ואקלים
[עריכת קוד מקור | עריכה]גשמי המונסון הצפון-מזרחי שוטפים את טמיל נאדו בין החודשים אוקטובר-דצמבר. לאחר מכן ישנו מעבר לעונת יובש.
האקלים במדינה נע בין תת-טרופי לחצי יבש.
למדינה ישנן שלוש תקופות של ירידת גשמים:
- מונסון דרום מערבי בחודשים יוני-ספטמבר עם רוחות דרומיות-מערביות חזקות
- מונסון צפון מזרחי בחודשים אוקטובר-דצמבר עם רוחות צפון-מזרחיות.
- עונה צחיחה בין ינואר למאי
כלכלה
[עריכת קוד מקור | עריכה]שיעורי העיור והתיעוש בטמיל נאדו הם מהגבוהים בהודו. במדינה פועלים כשישה בנקים במרכזיים: שניים ציבוריים וארבעה פרטיים.
טמיל נאדו נחשבת לאחת המדינות המובילות בהודו בכל הקשור לייצור חקלאי. בשנת 2008 הייתה המדינה לחמישית בהודו בייצוא האורז. היא מייצרת כ-10% מהפרות ו-6% מהירקות בהודו. המדינה היא הראשונה בהודו בייצור של בננות, כורכום ופרחים, השנייה בייצור מנגו, שמן דקלים, גומי טבעי, וקוקוס. בנוסף על כך, טמיל נאדו היא השלישית בייצור קקאו, תה וסוכר. תפוקת קנה הסוכר של טמיל נאדו לדונם היא הגבוהה ביותר בהודו.
מבחינה תעשייתית נחשבת טמיל נאדו למובילה בתחום הטקסטיל. תעשיית הרכב המקומית זכתה להשקעות זרות רבות לאורך השנים. חברות רכב גלובליות השקיעו בתעשייה, ומביניהן: BMW, פורד, בוש, רנו, ניסאן מוטורס, יונדאי, מיצובישי, מישלן וקטרפילר.
בנוסף על כך, ישנן חברות אלקטרוניקה רבות (נוקיה, מוטורולה, סוני מובייל, פוקסקון, סמסונג, סיסקו מערכות, לנובו, דל וטקסס אינסטרומנטס) אשר גם הן הקימו מפעלים בטמיל נאדו.
בשנת 1995 הוקם מגדל הטלוויזיה רמסוואראם שזה המבנה הגבוה ביותר בהודו.
תחבורה
[עריכת קוד מקור | עריכה]בטמיל נאדו ישנה מערכת תחבורה המקשרת את כל המדינה. ישנם כ-29 כבישים ארציים, באורך של כ-5,006.14 ק"מ. אורך הכבישים הכולל הוא כ-167,000 ק"מ. במדינה ישנו אחוז גבוה יחסית של תאונות דרכים. במדינה פועלות כ-532 תחנות רכבת, ארבעה נמלי תעופה בינלאומיים ושלושה נמלים מרכזיים.
דמוגרפיה
[עריכת קוד מקור | עריכה]נכון למפקד האוכלוסין משנת 2011, גרים במדינה כ-72,138,958 תושבים, מה שהופך אותה למדינה השביעית המאוכלסת ביותר בהודו. 48.4% מאוכלוסיית המדינה גרים באזורים עירוניים, האחוז השני הגבוה ביותר בין המדינות הגדולות בהודו. שיעור הפריון במדינה הוא הנמוך ביותר בהודו. בשנים 2005–2006 היו 1.7 ילדים לאישה, נמוך מהנדרש לקיימות האוכלוסייה. מבחינה מגדרית, 50.08% מהאוכלוסייה הם גברים, לעומת 49.92% נשים. שיעור האוריינות עומד על כ-80.33%. תוחלת החיים עומדת על כ-65.2 שנים בקרב גברים, ו-67.6 שנים בקרב נשים.
שתי השפות הרשמיות והנפוצות בטמיל נאדו הן טמילית (שמדוברת על ידי כ-88% מהאוכלוסייה), ואנגלית המשמשת כשפה שנייה. שפת ההינדי אינה מדוברת במדינה, לאחר המחאות בטמיל נאדו כנגד שפת ההינדי.
דת
[עריכת קוד מקור | עריכה]
ההינדואיזם היא הדת הדומיננטית במדינה, וישנם זרמים הינדואים רבים שפועלים במדינה. האוכלוסייה הנוצרית נמצאת בעיקר בדרומה של טמיל נאדו. 97.5% מהמוסלמים הם סונים והשאר שיעים.
ערים עיקריות
[עריכת קוד מקור | עריכה]צ'נאי, אשר הייתה ידועה עד 1996 בשם מדרס, היא בירת המדינה והעיר הרביעית בגודלה בהודו. עיר זו היא בירת תעשיית הרכב של הודו וידועה גם בחוף מרינה, מהארוכים בעולם. ערים גדולות אחרות בטמיל נאדו הן: מאדוראי, קוימבטור, טירוצ'יראפאלי, סאלם וטירונלבלי.
עיר ידועה היא העיר הבינלאומית אורוויל, שישה קילומטרים צפונית לפודוצ'רי. אורוויל נהגתה על ידי ההודי שרי אורובינדו, הנחשב בעיני תלמידיו למורה רוחני והוקמה על ידי "האם" מירה אלפסה, יהודייה צרפתייה שהייתה בת זוגו הרוחנית של אורובינדו וממשיכת דרכו. לילה אחד חלמה חלום שאמר לה לבנות עיר שחזונה הוא אחדות. במרכז העיר שהוקמה ב-1968 נמצא ה"מטרימנדיר" (המקדש של האם), מבנה המיועד להתבוננות ומדיטציה. המבנה מעוצב ככדור זהב ענק המוקף בגנים. בתוך כדור הזהב ישנו אולם בגובה של כ-30 מטר שקירותיו לבנים. באמצע האולם ממוקם כדור הקריסטל המלאכותי הגדול ביותר בעולם, דרכו עוברת קרן שמש אחת שמאירה את כל החלל.
תרבות
[עריכת קוד מקור | עריכה]גאוגרפיה
[עריכת קוד מקור | עריכה]טמיל נאדו שוכנת בקצה הדרומי של תת היבשת ההודית, לחוף האוקיינוס ההודי. היא גובלת ממערב בקרלה, ומצפון לה שוכנות קרנאטקה ואנדרה פרדש. היא מקיפה את טריטוריית האיחוד פודוצ'רי.
במרכז קו החוף של טמיל נאדו נמצאים מצר פאלק ומפרץ מנאר, המפרידים בין תת היבשת ההודית וסרי לנקה. המצרים הרדודים (עמקם הממוצע הוא כ-6 מטר) יוצרים חיץ בין האי ותת היבשת.
פוליטיקה וממשל
[עריכת קוד מקור | עריכה]נגיד המדינה הוא ראש המדינה באופן רשמי, בעוד שראש הממשלה הוא ראש המדינה בפועל. עד שנת 1986 היה הפרלמנט דו-ביתי, עד אשר הוחלף לבית מחוקקים חד-ביתי, כמו רוב המדינות בהודו. אורך כהונת הממשלה הוא חמש שנים. בפרלמנט חברים כ-234 נציגים.
עד ל-1967 הייתה הקונגרס הלאומי ההודי המפלגה הדומיננטית במדינה, אך לאחר ניצחון דראווידה מונטרה קזגאם בבחירות ב-1967 לא שבה הקונגרס לשלטון במדינה.[2] ב-1972 התפצלה דראווידה מונטרה קזגאם, והוקמה אנה דראווידה מונטרה קזגאם הכלל הודית. שתי המפלגות הן המפלגות העיקריות בטמיל נאדו כיום.
החל ממאי 2021 מכהן מ. ק. סטלין כראש השרים במדינה.
מחוזות
[עריכת קוד מקור | עריכה]נכון ל-2021 יש במדינה 38 מחוזות.
שפה
[עריכת קוד מקור | עריכה]
ערך מורחב – המחאות בטאמיל נאדו כנגד שפת ההינדי
במדינה מדוברת השפה הטמילית, שהיא שפתו העתיקה של העם הטמילי. במאה ה-20 היו מהומות במדינה, על רקע ניסיונה של הממשלה המרכזית לאפשר לשפת ההינדי להיות השפה השנייה במדינה. כיום טמיל נאדו היא אחת המדינות היחידות בהודו בה נאסר בחוק ללמד או לפרסם בשירות הציבורי בשפת ההינדי.
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
אתר האינטרנט הרשמי של טמיל נאדו- טמיל נאדו, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ אנגלית היא שפה רשמית נוספת במדינה
- ^ 1967: DMK becomes first regional party to form government, Frontline.the Hindu, 12 באוגוסט 2022
| המדינות והטריטוריות של הודו | ||
|---|---|---|
| מדינות | אוטר פרדש • אוטראקהאנד • אודישה • אנדרה פרדש • אסאם • ארונאצ'ל פרדש • ביהר • ג'הרקאנד • גואה • גוג'ראט • הימאצ'ל פרדש • הריאנה • טמיל נאדו • טלנגאנה • טריפורה • מאדהיה פרדש • מניפור • מגהלאיה • מהאראשטרה • מיזוראם • מערב בנגל • נאגאלנד • סיקים • פנג'אב • צ'האטיסגאר • קרנאטקה • קרלה • ראג'סטאן | 
|
| טריטוריות איחוד | איי אנדמן וניקובר • ג'אמו וקשמיר • דאדרה ונאגר האוולי ודאמאן ודיו • טריטוריית הבירה הלאומית דלהי • לדאק • לקשאדוויפ • פודוצ'רי • צ'אנדיגאר | |
| מדינות לשעבר | איחוד המדינות המזרחיות • איחוד מדינות פטיאלה ופנג'אב המזרחית • אג'מר • אנדרה • בומביי • בופאל • בילספור • ג'אמו וקשמיר (מדינה) • היידראבאד • וינדהיה פרדש • טרוונקור-קוצ'ין • קוץ' ביהאר • מאדהיה בהרט • מדראס • מייסור • סאורשטרה • פנג'אב המזרחית • קוץ' • קורג | |
| טריטוריות איחוד לשעבר | ארונאצ'ל פרדש • גואה, דאמאן ודיו • דאדרה ונאגר האוולי • דאמאן ודיו • הימאצ'ל פרדש • טריפורה • מיזוראם • נאגאלנד | |