לואנדה
| |||
 | |||
| פוטומונטז' של לואנדה | |||
| מדינה |
 אנגולה | ||
|---|---|---|---|
| מחוז | לואנדה | ||
| תאריך ייסוד | 1575 | ||
| שטח | 116 קמ"ר | ||
| גובה | 6 מטרים | ||
| אוכלוסייה | | ||
| ‑ בעיר | 2,831,280[1] (2022) | ||
| ‑ במטרופולין | 8,883,677 (2022) | ||
| ‑ צפיפות | 24,407 נפש לקמ"ר (2022) | ||
| קואורדינטות | 8°50′18″S 13°14′04″E / 8.838333°S 13.234444°E | ||
| אזור זמן | UTC +1 | ||
לואנדה (בפורטוגזית: Luanda) היא בירת אנגולה והעיר הגדולה בה. לואנדה שוכנת לחוף האוקיינוס האטלנטי, ובה נמצא הנמל הראשי של אנגולה. היא הבירה של מחוז לואנדה. היא גם העיר השלישית הכי מאוכלסת מבין הערים הדוברות-פורטוגזית, אחרי ריו דה ז'ניירו וסאו פאולו, שתיהן בברזיל, והבירה הכי מאוכלסת מבין בירות המדינות הדוברות-פורטוגזית, לפני ברזיליה, מפוטו וליסבון.
היסטוריה
[עריכת קוד מקור | עריכה]החוקר הפורטוגזי פאולו דיאש דה נוֹוָאיש הקים את לואנדה בשנת 1575 וקרא לה "סאו פאולו דה לואנדה" (פורטוגזית: São Paulo de Loanda). הוא הביא איתו 100 משפחות מתיישבים ו-400 חיילים. ב-1618 הפורטוגזים בנו בעיר את מבצר סאו פדרו דה ברה, ב-1634 את מבצר דה סאו מיגל (שהוא גם המבצר השמור מבין המבצרים כיום) וב-1765 את מבצר דה סאו פרנסיסקו דו פנדו. לואנדה הייתה המרכז המנהלי של אנגולה הפורטוגזית משנת 1627 למעט התקופה בה ההולנדים כבשו את לואנדה בשנת 1640, ושלטו בה עד שנת 1648 בשם מבצר ארדנבורג. העיר שימשה כמרכז לסחר בעבדים משנת 1550 עד שנת 1836. הפורטוגזים בלואנדה סחרו בעבדים בעיקר עם ברזיל הקולוניאלית; ספינות ברזילאיות היו מראה שכיח בנמלי לואנדה ובנגואלה. באופן פרדוקסלי, בלואנדה הייתה השפעה ברזילאית, מושבה אחרת של פורטוגל, עד שברזיל קיבלה עצמאות בשנת 1822. במאה ה-19, עוד שהייתה תחת השלטון הפורטוגזי, לואנדה חוותה מהפכה כלכלית גדולה. סחר העבדים בוטל ב-1836, וב-1844 נמלי אנגולה נפתחו לספינות זרות. ב-1850, לואנדה הייתה אחת הערים הגדולות והמפותחות ביותר באימפריה הפורטוגזית מחוץ לפורטוגל עצמה, מלאה בחברות סחר, מייצאת (ביחד עם בנגואלה) תמרים ושמן בוטנים, שעווה, שרף, עץ, שנהב, כותנה, קפה וקקאו. בעיר יוצר גם תירס, טבק, בשר מעושן וקמח קבסה. באותו הזמן המעמד הבורגני החל להיווצר באנגולה. ב-1889 המושל בריטו קפלו פתח את שעריו של מוביל מים, שנועד לספק מים לעיר, אז מוצר די יקר, וגרם להתפתחותה של העיר. כמו רוב אנגולה, לואנדה לא הושפעה מהמלחמה הקולוניאלית הפורטוגזית (1961-1974), להפך, במהלך אותה התקופה העיר עברה צמיחה כלכלית והתפתחות. בשנת 1972 לואנדה נקראה "פריז של אפריקה".
בזמן עצמאותה של אנגולה בשנת 1975, לואנדה הייתה עיר מודרנית, ורוב אוכלוסיית העיר הייתה ממוצא אפריקאי, עם מיעוט משמעותי של פורטוגזים. לאחר קבלת העצמאות, עקב מהפכת הציפורנים, ותחילת מלחמת האזרחים באנגולה, רוב הפורטוגזים עזבו, רובם לפורטוגל ורבים אחרים לדרום אפריקה. העיר נכנסה למשבר מידי מכיוון שלאוכלוסייה האפריקאית של העיר לא היו הידע והמשאבים שנצרכו כדי לתחזק את התשתיות שלה. טכניקאים רבים מקובה שהגיעו לאנגולה כדי לתמוך בממשלת התנועה העממית לשחרור אנגולה במלחמת האזרחים האנגולית, עזרו לשקם את העיר ולתחזק את פעולותיה הבסיסיות. בשנים שלאחר מכן, שכונות עוני שהיו קיימות לאורך עשורים, גדלו ללא שליטה ויצאו מהגבולות הקודמים של לואנדה למרחקים של קילומטרים רבים, כתוצאה ממלחמת האזרחים והגירה של פליטים מאזורים אחרים באנגולה. לאחר 2002, עם סיום מלחמת האזרחים וצמיחה כלכלית גבוהה שנבעה מהגידול בתפוקת הנפט והיהלומים במדינה, החל שיקום משמעותי.
גאוגרפיה ואקלים
[עריכת קוד מקור | עריכה]לואנדה מחולקת לשני חלקים, לואנדה התחתית, שהיא החלק הישן של העיר, ולואנדה העילית, שהיא החלק החדש של העיר. לואנדה התחתית ממוקמת ליד הנמל ויש בה סמטאות צרות ומבנים קולוניאליים עתיקים.
לואנדה היא מושבו של הארכיבישוף הקתולי. היא ביתם של רוב מוסדות החינוך באנגולה, כולל האוניברסיטה הקתולית הפרטית של אנגולה, ואוניברסיטת אגושטיניו נטו הציבורית. היא גם ביתו של ארמון המושל הקולוניאלי ושל אסטדיו דה סידדלה, האצטדיון העיקרי של אנגולה, המכיל כ-60,000 מקומות ישיבה.
כלכלה
[עריכת קוד מקור | עריכה]
בעיר מיוצרים מוצרי מזון ומשקאות, טקסטיל, מלט וחומרי בניה אחרים, מוצרי פלסטיק, מוצרי מתכת, סיגריות ונעליים. פטרול נפט הנמצא בקרבת העיר, מזוקק בה, על אף שמתקן הזיקוק נפגע קשות במהלך מלחמת האזרחים באנגולה. בלואנדה יש מפרץ טבעי, והוא מייצא בעיקר קפה, כותנה, סוכר, יהלומים, ברזל ומלח. העיר נמצאת בבנייה תמידית כתוצאה מהגל הכלכלי שסוחף את כל המדינה מאז 2002 כשהיציבות הפוליטית גדלה עם סיומה של מלחמת האזרחים. הצמיחה הכלכלית נגרמת בזכות בארות הנפט של העיר. העיר היא המפותחת ביותר באנגולה, וכמו כן היא המרכז המסחרי היחיד במדינה, למרות שכונות העוני הגדולות.
בסקר שנתי שפרסם עיתון הגרדיאן הבריטי, ביוני 2012, דורגה לואנדה במקום השני בעולם במדד יוקר המחיה, אחרי העיר טוקיו שביפן.
בדירוג יוקר המחיה השנתי של חברת הייעוץ מרסר לשנת 2015, דורגה העיר כעיר היקרה ביותר בעולם לזרים בפעם השלישית ברציפות כשהיא עוקפת ערים כמו בייג'ינג, סיאול, ציריך, טוקיו ואחרות.
תחבורה
[עריכת קוד מקור | עריכה]לואנדה היא נקודת התחלתה של מסילת לואנדה שממשיכה מזרחה למלנג'. מלחמת האזרחים השאירה את המסילה ללא פגע, אך למרות זאת חברה סינית נשכרה כדי לבנות אותה מחדש. בעיר נמצא גם נמל התעופה קוארטו דה פוורירו, הגדול ביותר במדינה. נמל לואנדה משמש גם כחוליית קישור למקומות שונים בעולם.
אוכלוסין
[עריכת קוד מקור | עריכה]מרבית תושבי העיר הם ממוצא אפריקאי, בעיקר מהשבטים אווימבונדו, קימבונדו ובקונגו. השפה המדוברת והרישמית בה היא פורטוגזית, למרות ששפות בנטו רבות מדוברות בה. בעיר ישנה אוכלוסייה קטנה ממוצא אירופי. לפי תחזית רשמית לשנת 2022 מתגוררים בעיר כ-2.83 מיליון תושבים, ובמטרופולין שלה כ-8.88 מיליון תושבים.
טבלת גידול האוכלוסייה
[עריכת קוד מקור | עריכה]| שנה | מספר תושבים |
|---|---|
| 1815 | 18,000 |
| 1880 | 16,000 |
| 1900 | 20,000 |
| 1909 | 16,000 |
| 1921 | 20,000 |
| 1927 | 20,000 |
| 1934 | 17,900 |
| 1940 | 61,208 |
| 1950 | 137,000 |
| 1954 | 159,000 |
| 1960 | 189,500 |
| 1964 | 224,540 |
| 1970 | 475,328 |
| 1974 | 600,000 |
| 1983 | 898,000 |
| 1987 | 1,136,000 |
| 1991 | 2,000,000 |
| 1995 | 2,080,000 |
| 2000 | 2,571,600 |
| 2005 | 2,776,125 |
| 2014 | 2,165,867 |
| 2022 | 2,831,280 |
ערים תאומות
[עריכת קוד מקור | עריכה]
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
- לואנדה, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
