מזאמה ננסית

מזאמה ננסית
מזאמה ננסית (זכר)
מצב שימור
מצב שימור: פגיע פגיע (VU)
מיון מדעי
ממלכה:	בעלי חיים
מערכה:	מיתרניים
על־מחלקה:	בעלי ארבע רגליים
מחלקה:	יונקים
סדרה:	מכפילי פרסה
משפחה:	אייליים
תת־משפחה:	איילי העולם החדש
סוג:	מזאמה
מין:	מזאמה ננסית
שם מדעי
Mazama nana ‏Hensel, 1872
תחום תפוצה

מזאמה ננסית (שם מדעי: Mazama nana), היא מין של מזאמה קטנטנה בתת-משפחת איילי העולם החדש, החיה בדרום-מזרח אמריקה הדרומית. היא תוארה מדעית לראשונה בשנת 1872 על ידי ריינהולד פרידריך הנזל, ובתחילה נחשבה כתת-מין של מזאמה ביצתית החיה בצפון היבשת. מכונה לעיתים "מזאמה ננסית ברזילאית", על מנת להבדילה מהצ'וני והמזאמה הביצתית המכונים "מזאמה ננסית פרואנית" ו"מזאמה ננסית אקוודורית" בהתאמה. המידע על מזאמה זאת מועט יחסית, ומסתכם בעיקר בנתונים גאוגרפים, טקסונומיה וגנטיקה.

תיאור

מזאמה ננסית בגן חיות.

כפי שמרמז שמה, המזאמה הננסית בעלת מידות גוף קטנות במיוחד ההופכות אותה לאחד המינים הקטנים במשפחת האייליים; עם זאת, היא אינה מחזיקה בתואר "האייל הקטן ביותר", שכן קרובה הצ'וני קטן ממנה במקצת, ועל אחת כמה וכמה מיני הפודו הקטנטנים. למעשה, המזאמה הביצתית החיה בצפון הרי האנדים, זהה לה במידות הגוף. כצפוי, למזאמה הננסית מבנה גוף מוצק וקומפקטי, והגב שלה מעוגל במיוחד. הצוואר שלה קצר ועבה באופן בולט, והראש העגלגל שלה בעל חרטום משולש אשר קצר באופן ניכר ממיני המזאמות הגדולות. העיניים והאף שלה עגלגלים ובינוניים, והאוזניים עגלגלות, רחבות וקצרות. הרגליים והזנב קצרים. לזכרים זוג קרני מחטים דקיקות וחדות באורך של 7 ס"מ. גובה הכתף שלה קצת פחות מ-45 ס"מ, ומשקל הגוף סביבות ה-15 ק"ג.

הפרווה של המזאמה הננסית צפופה וקצרה. צבע הפרווה שלה נע בין גוני חום בהיר, חום אדמדם או כתמתם וגורם למזאמה הננסית להראות כגרסה מוקטנת של המזאמה האדומה. עם זאת, המזאמה הננסית בעלת צבע פרווה הרבה יותר אחיד מקרובתה הגדולה. הגרון וצדדי הצוואר בצבע חום בז' חולי וחזית הרגליים כהה במקצת. הראש משתנה בין צבע בז' בלחיים, לבין צבע אדמדם בחזית הפנים. לעיתים קרובות, יש לאורך החרטום והמצח פס שחרחר דהוי או ברור אשר עשוי להגיע עד לעורף או הכתף. הסנטר והשפתיים בדרך כלל לבנים.

תפוצה וביולוגיה

המזאמה הננסית מוגבלת לדרום-מרכז אמריקה הדרומית, וטווח התפוצה הנוכחי שלה מקוטע מאוד ומפוצל לעשרות תת-אוכלוסיות קטנות-בינוניות. היא מצויה במחוזות קנינדיו ואממבאי בדרום-מזרח פרגוואי, צפון מחוז מיסיונס בארגנטינה, ובדרום מדינות ברזיל: מינאס ז'ראיס, סאו פאולו, מאטו גרוסו דו סול, פרנה, סנטה קטרינה, וריו גראנדה דו סול המהווה את טווח התפוצה הדרומי ביותר שלה. עם זאת, על פי מקור הדגימות במוזיאונים הברזילאים, נראה שטווח התפוצה מצומצם יותר.

נוף אופייני לבית הגידול של המזאמה הננסית בברזיל.

בית הגידול של המזאמה הננסית מורכב מיערות מחטיים מהסוג אראוקריה, וכן את אזורי המעבר בין המערכות האקולוגיות של יערות המחטיים לבין יערות פן פרנה פאראביה שהם יערות עונתיים נשירים למחצה (משירים את העלים למשך זמן קצר). כן היא מצויה בסוואנות הסראדו הטרופיות, ביערות חוף וביערות במבוק. מרבית חוקרי הטבע מזכירים שהמזאמה הננסית מעדיפה במיוחד בתי גידול הרריים, אך באותה מידה נראית גם בתוואי שטח רגילים. היא נוכחת גם באגני ניקוז של נהרות כדוגמת פאראיבה דו סול, איגואסו, פרנה, אורוגוואי, ועוד. הטמפרטורות בתחומי מחייתה 20–30 מעלות, וכמות המשקעים הממוצעת היא 3,000-2,000 מילימטר לשנה.

המזאמה הננסית חופפת עם מספר מיני מזאמות אחרות כמו מזאמה אפורה, מזאמה אדומה ובורורו,אך באזורים רבים, ישנה הפרדה אקולוגית בינה לבין המזאמה האדומה באמצעות שכבות בתי גידול של יערות רגילים, צמחייה נמוכה ויערות במבוק. אין מידע ספציפי אודות הביולוגיה שלה, אך סביר להניח שהיא דומה בהתנהגות, ברבייה ובהרגלי האכילה למזאמות אחרות: פעילת לילה ויום, חיה בבדידות, וטריטוריאלית הפעילה בשטח קבוע קטן. תזונתה מבוססת מן הסתם על פירות, עלים, וצמחי יער אחרים. תוחלת החיים הממוצעת שלה בטבע היא כ-5 שנים.

מצב

איור של מזאמה ננסית.

המזאמה הננסית מסווגת על ידי הרשימה האדומה של IUCN במצב השימור פגיע (VU), שכן על פי הנתונים האוכלוסייה צפויה להצטמצם בשיעור של 30% במשך 15 השנים הבאות בגלל כמה גורמים: בראש וראשונה צמצום בתי הגידול המתאימים לה. בנוסף, ציד לא חוקי, טריפה על ידי כלבים, סלילת כבישים הגורמת לדריסה, מחלות גנטיות ומחלות שמקורן בבעלי החיים המקומיים.

חוסר הוודאות לגבי ההיבטים האקולוגיים והביולוגיים של המזאמה הננסית הופך אותה למין האייל המאויים ביותר בברזיל ובין האיילים המאוימים ביותר באזור הנאוטרופי. בידוד של בית הגידול שלה בעבר ופיצולו לאוכלוסיות קטנות, משפיע עד היום על המצב הכללי של המין ומקשה על שימורו בעת הנוכחית. פיצול האוכלוסיות נוטה להגדיל את לחץ הציד, טריפה על ידי כלבים וחשיפה למחלות של כבשים ובקר מקומיים, וכן מקל על בירוא כיסי היערות הקטנים שמתכווצים בהדרגה. איום הציד חמור בעיקר בפארקים לאומיים ויערות פרטיים.

בארגנטינה יש מספר תת-אוכלוסיות חשובות אשר נמצאות בתוך אזורים מוגנים ומצבן יציב, יחסית. בפרגוואי מרבית בתי הגידול של היער האטלנטי הושמדו והמזאמה שורדת במספר מצומצם של אזורים מוגנים. לאור זאת, יש הערכה כי מזאמה זו תגיע תוך כמה עשורים לסף הכחדה בפרגוואי וארגנטינה ותהפוך אנדמית לברזיל בלבד ^{[דרוש מקור]}.

בברזיל מזאמה ננסית מצויה במספר פארקים לאומיים, וכן בפארקי מדינה ועתודות מורשת פרטיות. המין רשום ברשימה האדומה של ברזיל כדי לשפר את פעולות השימור המקומיות. בנוסף, הרשות הלאומית לשימור המגוון הביולוגי מפתחת תוכנית שימור גדולה עבור כל מיני האיילים במדינה.

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא מזאמה ננסית בוויקישיתוף

• מזאמה ננסית, באתר ITIS (באנגלית)
• מזאמה ננסית, באתר NCBI (באנגלית)
• מזאמה ננסית, באתר Animal Diversity Web (באנגלית)
• מזאמה ננסית, באתר האנציקלופדיה של החיים (באנגלית)
• מזאמה ננסית, באתר GBIF (באנגלית)
• ‏ מידע אודות הגנטיקה של המזאמה הננסית