דריג'את

דריג'את

מבט על הכפר והמסגד
שם בערבית	دريجات או الدريجات
מדינה
מחוז	הדרום
מועצה אזורית	אל קסום
גובה ממוצע	‎557 מטר
סוג יישוב	יישוב כפרי אחר
נתוני אוכלוסייה לפי הלמ"ס לסוף 2023
- אוכלוסייה	571 תושבים
מפת מיקום מפה דינמית (למפת צפון הנגב מוגדלת)   דריג'את (למפת צפון הנגב רגילה)   דריג'את (למפת ישראל רגילה)   ירושלים תל אביב חיפה ראשון לציון אשדוד באר שבע נתניה אילת קריית שמונה בית שאן קצרין טבריה עפולה חדרה נהריה עכו כרמיאל אשקלון מצפה רמון ערד עזה יריחו ירדן סוריה לבנון סיני (מצרים) הים התיכון נצרת לוד רהט הים האדום דריג'את (למפת ישראל מוגדלת)   ירושלים תל אביב חיפה ראשון לציון אשדוד באר שבע נתניה אילת קריית שמונה בית שאן קצרין טבריה עפולה חדרה נהריה עכו כרמיאל אשקלון מצפה רמון ערד עזה יריחו ירדן סוריה לבנון סיני (מצרים) הים התיכון נצרת לוד רהט הים האדום דריג'את 31°18′00″N 35°04′37″E tabBackground:;tabBorder:#aaa;defaultTab:0;
מדד חברתי-כלכלי - אשכול לשנת 2021	3 מתוך 10
אתר הכפר

צילום אוויר של דריג'את

דֻרַיְגַ'את (דְרֵיגַ'את) (בערבית: دريجات או الدريجات א-דריג'את) הוא יישוב ערבי בצפון הנגב בקרבת תל ערד. החל מנובמבר 2012 נכלל היישוב במועצה האזורית החדשה אל קסום. לפני כן נכלל היישוב בתחומי המועצה האזורית אבו בסמה, שפורקה לשתי מועצות אזוריות נפרדות.

היסטוריה

היישוב הוקם על ידי פלאחים מדרום הר חברון, שהגיעו לאזור באמצע המאה ה-19, והוא היישוב היחיד של פלאחים באזור הנגב. תושבי דריג'את אינם בדואים והם נבדלים מהם במנהגיהם בתרבותם וכן מבחינה חברתית. לבני דריג'את קשרי מסחר בלבד עם הבדואים שסביבם, והם אינם נוהגים להתחתן או אף להתרועע עמם. התושבים הביאו עמם את תרבות החיים במערות בצלע ההר, המקובלת גם כיום בדרום הר חברון, ורק לאחר הקמת המדינה החלו לבנות מבני קבע. בכפר ניתן לראות את שלושת שלבי הבניה שהוא עבר: השלב הקדום - מגורים במערות אשר חצבו התושבים הראשונים (חלקן משמשות כיום לתיירות); שלב הביניים - בתי אבן אשר יש כאלו שעדיין מתגוררים בהם; והשלב השלישי בתים הבנויים באופן מודרני.

הפרנסה בכפר התבססה באופן מסורתי על חקלאות ובעיקר רעיית עזים וכבשים, אך כיום מתפרנסים רבים מן התושבים ממקצועות חופשיים ומתיירות. בקרב תושבי הכפר לא קיימת אבטלה ורבים מבני ובנות הכפר ממשיכים את לימודיהם במוסדות אקדמאיים בישראל ומחוצה לה.

לאורך כל שנות קיומו של הכפר מאז המאה ה-19, לא עזב מעולם בן דריג'את את ביתו לצמיתות, ותמיד חזרו אליו בני הכפר להקים בו את ביתם. ביישוב כ-1,300 תושבים, כולם צאצאיו של מייסד הכפר מן המאה ה-19 ונשותיו.

הכרה חוקית

משך שנים לא הוכר הכפר על ידי המדינה, לא סופקו לו שירותים והבנייה בו נחשבה לא-חוקית. תושבי היישוב נאבקו על הכרת המדינה בהם, לצד כפרים בדואים בנגב. תחילה תכננה המדינה לצרף את היישוב ליישובים בדואים סמוכים, אך בעקבות לחץ מהתושבים והכרה בהבדלים שבין האוכלוסיות, זכה לבסוף הכפר למעמד של יישוב מוכר עצמאי ב-2004.

ככפר בלתי מוכר לא היה היישוב מחובר לרשת החשמל הארצית, ואספקת החשמל הגיעה בעבר מגנרטורים שהופעלו מספר שעות ביום. ב-2006 הוחל בתוכנית נסיונית לאספקת חשמל שמקורו באנרגיה סולארית, הנקלטת בקולטי שמש בכפר, לבתים, לעמודי תאורה ולמבני ציבור. כיום חלק מבתי הכפר זוכים לאספקת חשמל ממקור סולארי ואף ניתן למצוא בו את המסגד הראשון והיחיד במזרח התיכון הפועל באופן סולארי בלבד. שאר בתי הכפר לא חוברו לרשת החשמל הארצית והם אינם זוכים לאספקת חשמל סדירה, אלא על בסיס גנרטורים בלבד.

• 
  וילה מפוארת בדריג'את
• 
  פתח מערה בה חיו עד לשנות ה-70' של המאה ה-20
• 
  מערת מגורים בדריג'את המשמשת כיום לביקורי תיירים

קישורים חיצוניים

• אתר הכפר
• ניר חסון, כפר הפלאחים קיבל הכרה. הממשלה דווקא התנגדה, באתר הארץ, 20 במאי 2004
• אלמוג בוקר, מעריב, הכפר הירוק, באתר nrg‏, 14 באפריל 2007
• דורון סולומונס, ‏הכירו: אחד היישובים האיכותיים בישראל, באתר ‏מאקו‏, 8 ביולי 2011