כדי להבין מה הפך את Rumours לכל כך משפיע, צריך להסתכל על המוזיקה שיצאה באותו זמן. זה היה העידן של ה-Eagles ו-Linda Ronstadt – אמנים שבדומה ל-Fleetwood Mac שילבו אינטימיות של זמרים-יוצרים עם גישה מרוככת לרוקנרול. אבל זה היה גם העידן של Boston, Foreigner, Pink Floyd וגל של להקות שהעלו את שאיפות הרוק של שנות ה-60 לגבהים שוברי קופות. ושם, באמצע הדרך, נמצא Rumours. בשביל אלבום שנמכר ביותר מ-10 מיליון עותקים, הוא נוקב יותר ממה שאפשר לצפות. בזמן שהאלבום – והנסיבות הלא נעימות סביבו, שכללו פירוק שתי מערכות יחסים בתוך הלהקה – הוא מעין סמל להתעסקות מאוד ספציפית לדרום קליפורניה באמצע שנות ה-70, Rumours לא היה ממשיך להיות רלוונטי, אם הכאב שבו לא היה מוצג באופן כל כך אוניברסלי. דורות מאוחרים יותר אולי מכירים אותו בזכות Dreams שהפך לוויראלי ב-TikTok או דרך Daisy Jones and the Six, שחצבו עבורו את המלודרמה והמיתולוגיה, אבל הם בהחלט מכירים אותו.