על אלבומם השביעי התחילו Gorillaz לעבוד עם כוונה ברורה שלא לעשות אלבום. במקום זאת, הם הגו את המיזם Song Machine כסדרה של סינגלים חודשיים שייכתבו באותו רגע, ללא האילוצים והתפיסות הכוללות שמגיעים כשעובדים על אלבום שלם. "זו ההגדרה של עכשווי, לא?“, אומר .Remi Kabaka Jr – מפיק, מתופף, נגן כלי הקשה וחבר בלהקה לצד Damon Albarn ו‑Jamie Hewlett – בראיון ל‑Apple Music. "יותר מעניין לעבוד בפורמט הרגעי הזה כי יותר קל להגיב לרגע מאשר לנסות להיזכר מה היתה התגובה שלך לרגע הזה. אתה מבזק שמגיב לרגע, לא כתב שמדווח עליו". השירים נרקמו באינטנסיביות, במהירות שבה ניתן היה לכנס רעיונות ואת משתפי הפעולה יחדיו. הסדרה הושקה עם Momentary Bliss, חיבור עם הקולות המרדניים של slowthai ו‑Slaves, בינואר 2020, לפני שהסגר שינה את קצב שחרור השירים לאחת לכל כמה שבועות. למרות זאת העבודה המשיכה באמצעות כל אופני התקשורת האפשריים, והמוזיקה המשיכה להגיע. "אני לא יודע אם הסגר שינה את תהליך יצירת השירים, אני חושב שהוא שינה את הנושא", אומר Kabaka. "אתה אוהב אמן, אתה מנגן לו שיר בין אם דרך הרשת או פנים מול פנים, אם הוא אוהב אותו, תעבדו ביחד. הטכנולוגיה היא רק דרך להעברת המוזיקה, היא לא שינתה באופן קיצוני את התהליך היצירתי עבור Gorillaz. אם אתה מצליח ליצור קשר עם מישהו ויש לכם משהו לכתוב עליו, אז בום! אתה פשוט ממשיך משם". רשימת משתפי הפעולה עשירה ומרובת כוכבים כמו תמיד בפרויקטים של Gorillaz, עם Elton John , Robert Smith ,Georgia ,6LACK והזמרת-יוצרת המאלית Fatoumata Diawara, כולם נמשכו לעבוד עם הלהקה. "Song Machine הוא יקום קולי, ואני חושב שיש אוניברסליות בצליל כיום יותר מאי פעם", אומר Kabaka. "במובן מסוים Song Machine ככלל הפך להיות יותר רב-תאי”. הקסם של Gorillaz הוא בהתכת התאים השונים האלו לשלם חדש ומגובש. משתפי הפעולה נבחרו בשל יכולתם לתת השראה לשיר או לפתח אותו, באותה מידה שביכולתם להתאים את עצמם לרעיונות שכבר התחילו להתבשל. "המוזיקה יכולה לבחור את האמן באופן מובהק, או שהאמנים יכולים לבחור את הרעיון שלא בדיוק חשבת עליו", הוא אומר. "אתה חייב שיהיו לך דעות ורעיונות שונים, אתה לא יכול לפחד לאבד רעיון. אתה חייב להיכנס עם כמה שפחות דעות מגובשות מראש ועם כמה שיותר אפשרויות". אתה צריך להגיב לצרכים של האמן. הפתעה היא הסיבה שהזמנו אותם. אתה צריך לקוות שהם יפתיעו אותך". התוצאות הן עדיין ללא ספק Gorillaz: פופ לא קונבנציונלי, כיפי, מלנכולי, עולמי ועם מלודיות חדות. בסופו של דבר נהיה ברור שניתן להרכיב אלבום טוב מאוד משלושת השירים שעמדו בפני עצמם, ושהוא יוכל לשקף את המערבולת והטראומה של 2020. ב‑The Valley of the Pagans שולח Beck שדרים מגונדרים מ"ארץ השמש הנצחית/ שבה הפרחים נמסים והעתיד הוא כיף". ScHoolboy Q קופץ סביב הפאנק הספוגי של Pac-Man ושואל "איך אני יכול לבטוח באמת?", בחדות המוכרת שלו, רומז Robert Smith מ-The Cure ל"עולם של כפפות ניתוחים" בשיר הנושא – שיר שמצליח להיות בו זמנית קריאה לרחבת הריקודים וגם להוות צליל של אנושות הלכודה במורד ספירלה נצחית. אבל יש גם הרבה אופטימיות ואנרגיות חיוביות, החל מהגעגוע לפופ התלת לשוני של Désolé לטענה מסוימת ש"אנחנו יכולים לעשות הרבה יותר טוב מזה" ב‑Momentary Bliss. "מוזר זה לא רע, זה פשוט משונה", אומר Kabaka. "אנחנו אינטליגנטיים מספיק כדי להכיר בכך שמוטציה משתנה בהתאם לאיך שהעולם מתפתח, ושינוי זה טוב". ב‑20 השנים שעברו בין האלבום הזה ל‑EP הראשון של Gorillaz שנקרא Tomorrow Comes Today, העולם עבר מוטציה בדרכים שקשה לדמיין. Gorillaz נשארו מבזק תוסס וחדשני של זמנם. "המהות של Gorillaz היא כמו שתמיד היתה", אומר Kabaka. "זה עדיין מוזר וזה עדיין נפלא. אבל אולי השתנינו".