אלבום הסולו השני של Carole King, יצא ב-1971 והגדיר את התקופה בשנות ה-70 שבה זמרות וזמרים גם כתבו את השירים. עם צלילים חמימים ואינטימיים ועיבודי פסנתר פשוטים ואווירה ביתית, Tapestry הגיע ברגע הנכון והפנה תשומת לב לכותבת שירים שהייתה אחראית להמון קלאסיקות בעשור הקודם.
את הפופ האמריקאי King עיצבה עם שירים שדיברו אל נשים כקבוצה, בין אם הם ביטאו פגיעות שהוסתרה קודם לכן כמו בשיר Will You Love Me Tomorrow של The Shirelles או חושניות גשמית נועזת כמו בשיר You Make Me Feel Like a Natural Woman של Aretha Franklin. אבל ב-Tapestry, אלבום הסולו השני שלה, King לוקחת את השירים האלה בחזרה ומשתמשת בהם כדי לספר את הסיפור שלה. היא גם הציגה כאן חיבורים חדשים שהפכו לנכסי צאן ברזל בפני עצמם, כמו I Feel the Earth Move או It’s Too Late ו-So Far Away וגם You’ve Got a Friend (שהפך ללהיט בגרסה של James Taylor שהשתתף בהקלטת האלבום).
אז לא מפתיע ש-Tapestry נשמע כמו אלבום של אוסף להיטים, אפילו כשהוא רק יצא. אחרי שש שנים במצעד האלבומים של Billboard (כולל קביעת שיא של 15 שבועות בצמרת) וחמישה עשורים של הצלחה, קשה לחשוב עליו בצורה אחרת.
