האלבום The Chronic אפוף העשן מלא בעוקצנות ובגאנגסטה Fאנק, תת-סגנון של ההיפ-הופ מהחוף המערבי ש-Dr. Dre המציא בעזרת שימוש מעולה בצלילים Fאנקיים חדשניים מתקופת הנעורים ותחילת החיים הבוגרים שלו. בנוסף ליצירות המופת באלבום שארגנו מחדש את הצלילים האלה, הגיעה גם חבורה של ראפרים טריים ומוכשרים עם רעב להצלחה, כולל כמובן, Snoop Dogg הצעיר.
האלבום נקרא על שם זן מריחואנה משובח מאותה תקופה וכולל קטעים של תחרויות מילוליות בין הראפרים (כמו ב-Deeez Nuuuts או Stranded on Death Row), תיאורים צבעוניים של חיים צעירים ושאפתנים (ב-Let Me Ride ו-Nuthin’ But a ‘G’ Thang) ותובנות על הסכנות שבחיי הרחוב ועל סולידריות בקהילה השחורה (ב-Lil’ Ghetto Boy ו-A N***a Witta Gun). אי אפשר להתעלם גם מהמיזוגניה (Bitches Ain’t Shit וכו'). אבל The Chronic, אז וגם היום, הוא כל מה שהלייבל Death Row Records מוכר בזכותו, לטוב ולרע: ראפ רחוב איכותי וחממה לכמה מהכישרונות הכי זכורים בהיסטוריה של הראפ.
