דור ה Y, דור ה Z, דור ה... נמאס כבר לגמרי!

התחלתי לקרוא את הדוח המקיף - 223 עמודים - של ממשלת גרמניה על עולם העבודה החדש. ריפרפתי ובחרתי את הדיאגרמה שהכי מצאה חן בעיני (כן הגרפיקה בהחלט משפיעה) והתחלתי לקרוא מה כתוב בהקשר שלה.

העבירו מחקר עומק למדגם מייצג של 1,200 אנשים (לא נתמקד בשיטות מחקר בפוסט הזה). אנליזה מעמיקה חשפה שבעה "טיפוסים" של עובדים. מה אומר, חלקם ניראים לי מאוד "גרמנים", חלקם ניראים לי מאוד מוכרים מאנשים קרובים, חלקם ניראים לי פריירים ברמות, ובעצמי קשה לי לקבוע איזה טיפוס הכי מאפיין אותי. גם לא בטוח שאנחנו אותו הטיפוס כל החיים. מה שהפתיע אותי זו רמת הציפיות הגבוהה שלהם מהמדינה שלהם - אבל זה כבר נושא לפוסט נפרד.

מאוד אהבתי את חיזוק הרעיון (רטרו לגמרי) שערכי עולם העבודה שלנו הרבה יותר מורכבים מהשנה בה נולדנו, או מזלנו האסטרולוגי.

מוזמנים לשפוט בעצמכם - תאור שבעת הטיפוסים והדיאגרמה המהממת.

1. היכולת לחיות בנוחות מהעבודה - 28% מהנשאלים

אנשים החולקים מערכת ערכים זו בעיקר רוצים להיות מסוגלים לנהל חיים נורמליים בקהילה בטוחה ללא דאגות מהותיות. הם רואים עבודה כחלק מזה, אבל במקרים מסוימים הם מוצאים כי זה לוקח יותר מידי זמן מהחיים, ונותר מעט זמן לעניינים אישיים. היכולת לתכנן מראש היא ערך מאוד חשוב עבורם, בעוד שהם רואים בקצב מהיר יותר של עבודה ודרישה לביצועים טובים יותר, לחץ שלילי. הם מצפים שהמדינה תספק רשת ביטחון לכל מי שתורמים לחברה.

2. עבודה בתוך קהילה חזקה וסולידרית - 9% אחוזים

עבור אנשים עם מערכת ערכים זו, עולם עבודה אידיאלי מאופיין בנאמנות הדדית, הערכה על ביצועיהם והשתתפות בקהילה סולידרית. הם מוצאים שההתפתחויות בחברה מדאיגות במידה מסוימת. יש להם תחושה שיותר ויותר אנשים נופלים בסדקים, והם כבר לא מוצאים את מקומם בחברה. הם משתוקקים לימים שבהם, כפי שהם רואים את זה, לארגונים היה חשוב לדאוג לשלומם של העובדים, שיש עבודה לכל, ואנשים תמכו זה בזה בזמנים של קושי. הם מאמינים שלמדינה ולארגונים יש חובה לחזור להתמקד יותר ברווחתם של כל מי שתורמים לחברה.

3. עבודה קשה לשגשוג - 15%

לאנשים אלו, חיים שלמים של עבודה קשה נחשבים למובן מאליו. הם מאמינים שכל מי שבאמת עובד קשה יכול להצליח, למרות שהם מבחינים שזה כבר לא פשוט כמו פעם. לדעתם, מי שמתנהג כך זכאי למותרות המגיעות כתוצאה של העבודה הקשה. הם מצפים שהמדינה תשגשג ותמשיך להיות בית לאלו שמגיעים להישגים גבוהים. מצפים מהמדינה ליצור תנאים אשר יבטיחו לכל מי שעובד קשה שיוכל להשיג רמה מסוימת של שגשוג. כרגע הם מרגישים שהם לא חווים רמה מספקת של הצלחה והכרה למרות שהם עובדים מאוד קשה.

4. השגת ביצועי שיא באמצעות התמדה - 11% אחוזים

עבור אנשים עם מערכת ערכים זו, החזון האידיאלי של העבודה מאופיין על ידי אחריות, יעילות ושאיפה לבצע כמיטב יכולתם. הם מתייחסים לקצב המהיר של ההתפתחויות במשק ובחברה, כולל אלה הנובעות דיגיטציה, כאתגר מבורך ולא מלחיץ. לדעתם, על כל אדם להתמודד עם החדש ועם האתגרים, למשל באמצעות למידה לאורך החיים. הם מצפים שהמדינה תיצור תנאים המאפשרים ליחידים להתמודד עם האתגרים האישיים של השינוי בעולם העבודה. הם מאמינים שרב התנאים האלה מתקיימים, מכיוון שהנסיון האישי שלהם הוכיח שהתמדה מסוימת מובילה להצלחה אישית.

5. הגשמה עצמית בעבודה- 10% אחוזים

מצב העבודה האידיאלי עבור אנשים עם מערכת ערכים זו מאופיין בהזדמנויות מתמידות להמציא את עצמם מחדש, ואפשרות לחוויות מרגשות. 

הם רואים את עצמם כחלק מרשת גלובלית של אנשים הדומים להם. עבורם, אין סתירה בין הגשמה עצמית לביצועים ויעילות. הם מצפים מהמדינה ומהמעסיקים לתמוך בעובדים בנתיבים הייחודיים שלהם, למשל דרך גמישות בזמן ומיקום מקום העבודה, כולל תמיכה מקיפה בכל הנדרש לטיפול בילדים.

6. מציאת איזון בין העבודה לחיים- 14% אחוזים

עבור אנשים עם מערכת ערכים זו, העבודה היא אידיאלית אם קיים איזון בינה לבין מחויבויות משפחתיות, הגשמה עצמית, ומעורבות חברתית. במקביל, הם מצפים מכל אדם להראות מידה מסוימת של אחריות אישית. לדעתם, מטרת החברה היא ליצור במשותף תנאים טובים לכולם. עולם העבודה צריך להתאים לצרכים של אנשים, לא להפך. הם אינם מוכנים להקריב את עקרונותיהם לביטחון חומרי, לכן מצפים מהמדינה לספק הזדמנויות למעורבות חברתית יעילה.

7. מחפשים משמעות מחוץ לעבודה - 13% אחוזים

אנשים בעלי מערכת ערכים זו מתייחסים לתעסוקה בתשלום כאל פעילות משמעותית אפשרית אבל ממש לא היחידה. הם מודדים ערך של פעילות על ידי תרומתה ל"טוב המשותף". לעתים קרובות הם מתייחסים להתנדבות מסוגים שונים כמשמעותית יותר מאשר עבודה שבוצעה בעיקר מסיבות כספיות. הם מצפים מהמדינה שתיתן לכל האזרחים בטחון כלכלי בסיסי ומספק, ללא קשר להכנסה שלהם מרוויחים בשוק העבודה.

לסיכום - הנושא מעניין. יש מצב שאם היו עושים מחקר כזה בארץ היו מוצאים טיפוסים קצת שונים אבל משוכנעת שהמון משותף. הרבה אנשים בכל מיני גילאים עוברים תהליכי התפכחות או בלשון פחות עדינה עומדים מול שוקת שבורה. אחת מהסיבות שהנושא הזה מעניין אותי כי קלטתי שהוא חוצה כמעט את כל הקבוצות וכל הגילאים. גם בני עשרים וקצת שבכלל לא יודעים מה ללמוד באוניברסיטה ובכלל אם ללמוד באוניברסיטה כי לא ברור הקשר של הלימודים לעולם העבודה. גם פנסיונרים צעירים שנזרקים מהארגון והיו מסוגלים ורוצים להמשיך להיות פרודוקטיבים אם רק היו מסגרות מתאימות. וכמובן כמעט כל מי שפוטר מסיבה זו או אחרת ממקום עבודתו אחרי גיל 45 באותה הקלחת