ישראל, סטארט אפ ניישן ומשימתה באקוודור ובעולם

בשיחה עם שותפי לעסק החלטתי לצאת לטיול בישראל. היו לי חברים ישראלים כבר תקופה ארוכה והערצתי מאוד את העם היהודי על אנשיו ועל דרך החינוך שלו, אבל לא היה לי מושג ברור למה לצפות. עליתי על המטוס שלקח אותי, עם עצירת ביניים אחת בלבד בשדה התעופה החדש באיסטנבול, לשדה התעופה הבינלאומי היחיד בישראל, מדינה של 22,000 קמ"ר. כשנחתתי, חיכתה לי בחורה בשרוול המטוס כשבידה שלט עם השם שלי. היא לקחה אותי בנתיב מהיר להגירה, מה שגרם לי להרגיש מיוחד. היא השאירה אותי במונית ועד מהרה הגעתי לתל אביב תוך כדי שיחה נעימה עם נהג מונית ממוצא אוקראיני.

המסע יצא לפועל ביוזמת ממשלת הנשיא גיירמו לאסו והברית ליזמות וחדשנות של אקוודור (AEI) ואורגן על ידי InnovNation. הרעיון היה להשתלב בעולם החדשנות בישראל, להכיר את הסביבה המאפשרת זאת, ולקבוע את האלמנטים שיהיה אפשרי ליישם באקוודור. בניגוד למה שקורה במדינות אחרות, היוזמה הזו כללה יותר יזמים ופחות אנשי עסקים כדי שיוכלו להיות מחוללי השינוי. ממשלת ישראל אהבה את הרעיון הזה כי הוא מלא במהות של ישראל, מדינה שמניעה מיזמים אמיצים המבקשים להשפיע על השוק העולמי.

כדי להבין את ישראל צריך להבין את התרבות שלה, דוגמא לכך תסביר זאת בבהירות רבה יותר. PayPal הלכה לקנות חברה ישראלית נגד הונאה, בפגישה המרכזית עם מנכ"ל PayPal, הישראלים מתחו ביקורת גלויה על הנהלים הנוכחיים של החברה. ראשי PayPal לא האמינו שהביקורת הייתה כל כך ישירה והראתה מעט "כבוד" למבנה, לגודל ולהיקף של החברה. את האסרטיביות הזו, הביטחון הכמעט "בוטה" הזה להגן על רעיונותיהם, מכנים הישראלים חוצפה ביידיש, שפירושו "חסר-בושה". זהו ערך מאוד ישראלי שמונחל בבתי הספר לילדים. הרעיון הוא שאפשר להטיל ספק בכל דבר, ללא קשר למעמד, גיל, מעמד כלכלי או היררכיה.

גורם נוסף המשפיע על היותם של הישראלים חדשניים הוא ששאילת שאלות והטלת ספקות הם חלק מחייהם. רוב הישראלים גדלו בהשפעת הדת היהודית, שבה, לאורך ההיסטוריה רבנים פירשו מחדש את התנ"ך תוך כדי דיונים וויכוחים פתוחים.

הישראלים לא מייחסים חשיבות רבה למבנים היררכיים ולרשמיות. לדוגמא, בצבא הישראלי יש בכוונה  מעט מאוד מפקדים בכירים, זאת על מנת להבטיח שהחיילים בדרגות הנמוכות יותר יקחו אחריות ויוזמה על עבודתם. הצעירים בני ה 18 חשופים לאחריות רבה, וכתוצאה מזה הם מתבגרים ומפתחים כישורי ניהול וקבלת החלטות, מה שעוזר להם להיות יזמים במהירות. את ההיבט הזה ניתן לשכפל בכמה דרכים במדינות אחרות.

במהלך הטיול יצא לי לראות זאת במו עיני, יצאתי מבר יחד עם כמה מחברי המשלחת ושתי קבוצות של אנשים התחילו לריב ביניהן. לאחר כמה דחיפות וצעקות הגיעה קבוצה של "כוחות מיוחדים" איני בטוח אם הם היו צבאיים או משטרתיים. גילן של הרבה בנות מהכוח אינו עולה על 20, ולמרות זאת לא הגיל ולא קומתן הקטנה עצרו אותן מלהצמיד את הרבים(?) לקיר ולבצע עליהם חיפוש מבלי להסס לשניה. הביטחון שלהן בתוך סיטואציה כזאת מסוכנת הרשים אותי, לדעתי, זה חלק מהרעיון של לשים את הצעירים בסיטואציות קשות הדורשות מנהיגות וקבלת החלטות.

לאחר שהשארתי את חפצי במלון, קיבלתי שיחת הזמנה למסעדה בסמיכות למלון. לא הכרתי את את כולם אך הם היו חלק ממשלחת המנהיגות והגיעו כמה שעות לפני. הזמנתי Gett (אפליקציה ישראלית להזמנת מוניות) והגעתי לsteakhouse מרוגש מלהיות שם, במדינה חדשה עבורי, מדינה שמלאה בהיסטוריה ואנרגיות חיוביות. תוך כדי שיחה עם בעל העסק והמלצרית הבנתי מיד איך מתנהלת ישראל. בעל המסעדה מגדל את הפרות בקיבוץ וערך מחקר עם האוניברסיטה העברית כיצד להשביח את הבשר שלהן. הביסטרו הצנוע הפך לביטוי של חדשנות, מיושן כמו במסעדת בשרים ניו יורקית הבשר היה מעולה, תוך 20 שנים הפך המוצר שלו לשווה ערך לPeter Luger Steakhouse. דבר דומה קרה לי עם היין, כשהגישו לי יין ישראלי, לא ציפיתי להרבה מאחר וזו מדינה בלי מוניטין בתחום היין, עם זאת, נדהמתי מאיכותו וטעמו.

חזרתי למלון ונפגשתי בלובי עם שני אנשי עסקים אקוודוריים, סיכמנו שנאכל מחר ארוחת בוקר ביחד עם שאר הנציגים. לא כל יום יש לך הזדמנות לחלוק חוויות, לדבר עם יזמים מובילים ולחוות רגעים ייחודיים. חלק מהחוויה היה להחליף רעיונות ולשמוע עצות מאנשים שונים, כל היזמים חלקו רגעים אישיים עם המנהיגים, הן מישראל והן מאקוודור. אם למדתי משהו בשנים האלה של יזמות, זה שעיקר ההצלחה היא להיות במרחבים האלה ולדבר. המפגשים הלא רשמיים והארוחות הם הדרך הטובה ביותר להחליף רעיונות ולהבהיר ספקות. חמש דקות של שיחה יכולות לשנות חברה או סטארטאפ.

ביום ראשון עשינו סיור בעיר תל אביב עם יעקב, מדריך מקומי שכמו כל צוות התיאום והדיפלומטית שהיתה חלק מהקבוצה המארחת, דיברו ספרדית בצורה מושלמת. מה שגרם לי לשים לב שההגירה ממקומות שונים בעולם אפשרה גיוון של דוברי שפות ברמת שפת אם. יעקב לדוגמא, למד ספרדית מהוריו שהגיעו מספרד, אך גם מליסה המארחת של קבוצת אנשי העסקים ממוצא ארגנטינאי, וחוויאר, מארגן התוכנית שהוא מקסיקני.

 ביום שני התכנסנו במשרד עורכי הדין הידוע פרל כהן יחד עם נציגי לשכת המסחר הישראלית. למדנו בכלליות על יחסי ישראל עם העולם ועל מערכת המשפט שלה (המבנה המשפטי?) הדומה מעט לארה"ב דבר המקל על יזמות ועסקים בישראל. יזמות היא בDNA של מדינה זו, לא הכל ורוד כמובן. התקשורת הישירה שתמיד מגיעה ישר לעניין יכולה להתפס בתרבויות אחרות כדוגמת אמריקה הלטינית כדבר קשה לעיכול. להלן קטע מהספר The Startup Nation הממחיש כיצד הישראלים רואים את עצמם:

אמריקאי, רוסי, סיני וישראלי עומדים בפינת רחוב…

ניגש אליהם עיתונאי ושואל:

"סליחה, מה דעתכם על איכות הבשר?"

האמריקאי שואל: "מה זה איכות?

הרוסי שואל: "מה זה בשר?"

הסיני שואל: "מה זה דעה?"

הישראלי שואל: "מה זה סליחה?"

 אחר הצהריים אכלנו ארוחת צהריים במסעדה בשם Claro. האמת, זה היה המקום הכי טוב שאכלתי בתל אביב. למסעדות ישראליות ישנה דרך הגשה ייחודית: הן מציעות מנות שאפשר לחלוק עם שאר הסועדים ומנות שניתן לאכול בנפרד. מגוון הטעמים הבינלאומיים לא נשאר חייב לאף מסעדה במדריד. יצאתי מאושר מהחויה הגסטרונומית.

מאוחר יותר הלכנו למרכז פרס לשלום וחדשנות כדי ללמוד קצת יותר על שמעון פרס, ממייסדי המדינה. יש לי היסטוריה מוזרה עם הדמות הזו, שאותה פגשתי אישית בסן פרנסיסקו. באותה תקופה היה לי שותף יהודי-מקסיקני והלכנו להציג את הסטארט אפ שלנו באירוע בשם Launch, שהרעיון שלו היה להשיק את כל האפליקציות ביום אחד. פרס היה שם כי הוא התכוון לבקר בפייסבוק, והוא החליט לעצור בכנס. כשהגיע לדוכן שלנו, שותפי אמר לו כמה מילים בעברית ופרס שאל אותו כמה שאלות. לפתע, העיתונות זיהתה אותו והגיעה לדוכן שלנו. צילמו אותנו 35 אלף תמונות וכך הופענו בSan Francisco  Chronicle עם שמעון פרס.

 כשהגענו למרכז פרס לשלום היו לי רגשות מעורבים כי דמותו של פרס היוותה נקודת מפנה עבור העסק שלי. ישנם רגעים ודמויות בחיים שיקבעו מי תהיה בשנים הבאות. מחלון גדול המביט אל הים ראיתי שלט שאמר: "Think Big", אז אמרתי "תודה". הודיתי לשמעון פרס כי הודות לפגישה ההיא אני אדם שונה היום, אדם טוב יותר ואיש עסקים טוב יותר.

 ביום שלישי הלכנו ל  Mindspace שם השתתפנו במספר הרצאות וסדנה מרהיבה על חדשנות בשם: "Innovation inside the box”. למדתי הרבה. אני זוכר, לדוגמא את הקונספט שאומר שלא חייב לצאת מהכלים כדי לחדש משהו. שהחידוש הגדול ביותר יכול להתחולל מבפנים. במהלך הסדנה הביאו את הדוגמא של  Zara. הצעד הראשון שהם עשו היה לתאר את תהליך הקניה של הלקוח ולאחר מכן הם התחילו לחשוב כיצד לחדש את תהליך חווית הקניה. אפשרות שעלתה לדוגמא היתה שהחוויה הראשונית עם החנות תהיה חדרי המדידה, הם לא בהכרח  חשבו ליישם אותה, אבל תהליך החדשנות מתחיל בלשנות את הסדר. כך בZARA התחילו לשנות עד שראו מה מהשינויים הכי מתאים, הם שינו את התהליך, הם שמו קופה מחוץ לתאי המדידה, משהו שאכן יישמו לאחר מכן. הם שמו לב שבעקבות השינוי הזה המכירות עלו באופן ניכר. החידוש הפשוט הזה יצר שינויים אמיתיים מאחר וZara הבחינו שהדרך מתאי המדידה לקופות יכול להוביל לאובדן מכירות.

כשחזרתי למשרד שלי, נפגשתי עם כל אחד ממנהלי העבודה שלי כדי לעבור על התהליכים אצלנו בחברה ולראות האם אנחנו יכולים לחדש משהו בעזרת המתודולוגיה הפשוטה הזו. מניסיוני, השינויים הקטנים האלו שהשפעתם כמעט מיידית מובילים לתוצאה הטובה ביותר.

אחר הצהריים הגענו למכון ויצמן למדע, שהוקם ב-1934 על ידי חיים ויצמן, שהיה גם נשיא ישראל בין השנים 1949-1951. המכון מתמקד רק בתארים מתקדמים במדעים מדויקים כל התלמידים מקבלים מלגות ועד עכשיו יצאו משם 6 זוכי פרס נובל ו3 זוכי פרס טיורינג.

מכון ויצמן משתף פעולה עם חברות באמצעות מחקרים מעמיקים שעוזרים ליצור פטנטים. עבודותיהם המדעיות השתתפו ביצירת 7 מהתרופות הנמכרות ביותר בעולם. אין מקצועות חובה וכל תלמיד עובד על מה שהוא רוצה, כולל עבודה על המחשב הקוונטי החדש שנרכש לאחרונה. האקדמיה האקוודורית עשתה מהלכים כדי למשוך את המדענים הללו לאקוודור, הניסיון הזה חיובי מאוד מכיוון שמדעני המכון יוכלו לעשות מחקרים באקוודור שימומנו על ידי מכון ויצמן

לאחר מכן נסענו באוטובוס נוח לירושלים למסע מהנה של שיחות השראה, הייתה לי הזדמנות להיות בחברת יזמים גדולים ולחלוק סיפורים מדהימים. כמו שכבר כתבתי, אתה גדל כשאתה משתתף בשיחות אינטימיות עם מעט אנשים. חללים קטנים מאפשרים לאנשים להיות פגיעים וכנים יותר. אנשים משתפים ומתחברים עם רעיונות, עם פתרונות ועם הזדמנויות.

האדריכלות הירושלמית הדהימה אותי. זוהי עיר הבנויה מאבן גיר, אבן לבנה שמשדרת מראה אלגנטי ומפוכח. לא בכדי אומר המשפט "אינך מכיר עיר יפה עד שאתה מכיר את ירושלים" האנרגיה של העיר העתיקה הזו עטפה אותנו מיד. כשהגענו למלון המלך דוד, קיבלו את פנינו בלובי הקלאסי שבו חתימות של אנשים מפורסמים כמה דגלי אקוודור. ראשי מדינות רבים התארחו במלון זה, שתכנונו נוצר על ידי האדריכל השוויצרי אמיל פוגט ובנייתו הייתה בפיקוח האדריכל הירושלמי בנימין חייקין. העבודה מומנה על ידי קבוצת יהודים מקהיר. המבנה מורכב מכיפות בסגנון מזרחי, קשתות, סוגים שונים של אבן בצבעים שונים ועיטורי פנים עם סמלים וכתובות דתיים.

 למחרת בבוקר הגיע הזמן לבקר ב(Venture Capitalists) - קרן השקעות המשקיעה במיזמים בסיכון גבוה. היו לנו פגישות עם שני נציגים כל אחד הציג בפנינו את המודל העסקי של ואת הצעת הערך שלו. הראשון שביקרנו בו היה OurCrowd, הון סיכון של 1.8 מיליארד דולר, על כל השקעה אתה מקבל "טיקט" מה שממשיך בקו של גיוס המונים. את פנינו קיבלו שני לטינים ישראלים שדיברו ספרדית טובה מאוד. הם הסבירו לנו את היתרונות של ישראל והקרן שלה בצורה ברורה וישירה. מה שאני לוקח מהביקור הזה הוא הגישה הישירה למקרי בוחן (דוגמאות?) כדי לראות איך מערכת של מימון ויזמות מצליחה להגיע לשוק הבינלאומי. למרות שקרן כזו לא גדולה במיוחד בארצות הברית, קשה מאוד לדבר עם קרנות בסדר גודל כזה בניו יורק או בסן פרנסיסקו. העובדה שהם פתחו בפנינו את הדלתות שלהם אומרת הרבה על איכות התוכנית ועל המזל שהיה לכולנו, במיוחד היזמים, להתחיל להבין את העולם הזה של קרנות הון סיכון ואיך צריך להתייחס אליו.

הקרן השנייה שבה ביקרנו הייתה JVP (Jerusalem Venture Partners). נכנסנו לבניין השייך ל-Margalit Startup City, מרכז חדשנות המקדם מפגש של משקיעים, אנשי עסקים ויזמים המתמקד בעיקר בפודטק ואגריטק. כשנכנסנו נאמר לנו שהחברה משמאל נקנתה על ידי אינטל לפני כמה חודשים. ניתן להשוות את התחושה של כניסה למקום שמרגיש כל כך חי להליכה למסעדה שבה הכל מלא והאוכל מוגש בזמן, טרי ומעודן. השיחה הייתה אלגנטית ומלאה בשאלות חשובות על מימון ועל האקוסיסטם (?) . אחר הצהריים, ביקרנו באוניברסיטה העברית בקמפוס אדמונד ג'יי ספרא, שם קיימנו שיחות על המטא וורס, יצירתיות, קיימות ועוד נושאים מעניינים. כבר היינו עייפים וחבר אחד או אחר במשלחת הראה תסמינים כמו סנטר על החזה ועיניים טרוטות.

 לאחר ארוחת ערב טובה ומנוחה נחוצה, עלינו על האוטובוס כדי לחזור לאוניברסיטה העברית. כאן נשא נשיא אקוודור גיירמו לאסו הרצאה לרשויות הישראליות וליזמים אקוודוריים. הוא נתן לנו שיעור יוצא דופן ביזמות. לדבריו, דפיקה בדלתות, ללא חשש מדחייה, הייתה אחד המפתחות להצלחה שלו. מגיל צעיר מאוד הוא התקשר, ניגש והיה נוכח בחייהם של האנשים שיכלו לתת לו הזדמנויות. ההתמדה בניסיון להישמע היא 80% מההצלחה. אם כבר מדברים על ירושלים, הוא אמר לנו: "לפעמים, הסמלים מעוררים רגשות חשובים יותר מהרעיונות והפעולות שאנו נוקטים", ומכאן חשיבותה של ירושלים וההיסטוריה שלה בחברה המערבית.

 אחר הצהריים הלכתי עם חבר לראות את מרכז ירושלים, מקום שבו מתחברת ההיסטוריה של עמים שונים. עברנו דרך הכותל והגענו לבסוף לכנסיית הקבר, מאחר וההשפעות התרבותיות והדתיות עלי היו בעיקר קתוליות ולא מזרמים אחרים שנולדו מהנצרות ,בהתחלה לא הייתי בטוח שזה המקום הנכון מכיוון שהסמלים שונים היו מאלה המוכרים לי. כשנכנסנו שאלנו בחורה שהיתה במקום והיא הסבירה לנו. כנסיית הקבר נחשבת למקום הקדוש ביותר לנצרות והייתה למרכז העלייה לרגל הנוצרי החשוב ביותר מאז המאה ה-4. זה המקום שבו נצלב ונקבר ישו (גולגולתא),המקום שבו הוא נקבר וקם מחדש. הכנסיה נמצאת כיום באחריותן של קהילות נוצריות שונות, לרבות הכנסייה הקתולית, הכנסייה האפוסטולית הארמנית והכנסייה האורתודוקסית. משפחה מוסלמית היא זו שפותחת וסוגרת את הדלת של הכנסיה כבר 400 שנה.

 למחרת נסענו לביקור בירושלים עם המדריך האהוב עליי, יעקב. כשאמרתי לו שהוא אחד המדריכים הטובים ביותר שפגשתי, הוא אמר לי: "אין כמוני". ואז הבנתי, הידע שלו על ההיסטוריה הדתית גרמה לי להתאהב בדת שלי ולחזור לשורשים שלי. מעולם לא הייתי אדם דתי, אבל אני כן חושב שהייתי צריך דחיפה בחזרה לעבר שלי. בירושלים הבנתי שכולנו אותו דבר, שחיינו היסטוריה מלאה בקונפליקטים ושהאמונה הזיזה ציביליזציות, שמגיעות לאותה נקודה. ירושלים היא עיר שבהחלט כדאי לבקר בה.

ביום האחרון סיירנו בעיר בית לחם ובים המלח. בית לחם היא העיר שבה נולד ישו ויש בה את הכנסייה העתיקה בעולם, כנסיית המולד, היא הוקמה מעל המערה בה נולד ישו. זוהי הכנסייה הביזנטית השלמה היחידה בהיסטוריה הנוצרית, והמקדש היחיד שנשמר למרות המלחמות והאירועים במזרח התיכון. העיר בשליטת הרשות הפלסטינית וכלכלתה מתבססת על התיירות בה אבל היא מוקפת בחומות החוסמות את הגישה אליה מישראל. היה מזעזע לראות את ההבדלים בין ירושלים לבית לחם. מיד עם כניסתנו יכולתי לראות את הגרפיטי של האמן האורבני בנקסי ומוזיאון שהוקדש לו, הייתי בהלם כיוון ששמעתי עליו רבות, אך לא ראיתי את עבודתו במקומה המקורי. בנקסי הוא אמן אנגלי שעושה יצירות סאטיריות על פוליטיקה, תרבות פופ, מוסר ועוד. באמנות שלו  הוא משלב טכניקות שונות כמו גרפיטי, שבלונות ותבניות. אחד המעשים השנויים במחלוקת הגדולים ביותר שלו היה כשגרס את אחת מיצירותיו, Girl with Balloon, על ידי מכונה שהוחבאה בתוכה בסוף המכירה הפומבית בSotheby’s בלונדון.

סיימנו את היום צפים בים המלח, מוכיחים שהתמונה של  קריאת עיתון תוך כדי ציפה במים אכן אפשרית.

חזרתי עם רצון לשתף את סיפור המסע שלי ולחלוק עם דורות חדשים את חשיבות הטיול, מינוף קשרים טובים וישום הנלמד. זה חסר תועלת לחוות דברים יוצאי דופן אם הם לא מעודדים שינוי. ניתן לשנות את החברה שלך, את האדם שאתה ואת מערכות היחסים שלך רק על ידי שינוי וניסיון של דרכים חדשות על מנת להשיג את אותה תוצאה