האלבום The Joshua Tree ייצג משהו חדש בשביל U2: השפעות הגוספל, הרגשות החשופים, העידון שהשתלב בצליל שהגדיר את הלהקה שעד עכשיו היה ישיר במיוחד. בעבר הם כתבו את השירים בצורה משוחררת ובלהט הרגע. כאן הם היו צריכים לגלות את החופש היצירתי שלהם למרות כל המגבלות.
בהקשבה מקרוב אפשר לזהות את השכבות השונות של הצלילים: רמיזות של גיטרה ותיפוף שנשמע כמו שעון כיס (One Tree Hill). אבל עם קצת מרחק, המוזיקה נשמעת מינימלית וישירה. המילים מדברות על אהבה רומנטית (ב-With or Without You או I Still Haven’t Found What I’m Looking For) אבל גם על חיפוש אחר אלוהים ומשמעות, ומשקפות את הכפילות הזאת ש-U2 זיהו בגוספל וברומנטיקה של Van Morrison ו-Patti Smith. צלילי הרקע הסוחפים שסיפקו Brian Eno ו-Daniel Lanois מציגים שינוי תמידי, אבל מקצבי הצעידה והשירה הנרגשת בחזית מראים יציבות ואיתנות. הם יצרו מוזיקת רוק שמשתמשת בכלים של התקופה אבל הצליחו ליצור משהו על-זמני.