חג ההתגלות

חג ההתגלות

ילדים לבושים כשלושת חכמי קדם, אחד ממנהגי החג הבולטים
שמות נוספים	חג ההתגלות, חג המלכים, חג הטבילה, הלילה השנים עשר, אפיפניה
סוג	חג דתי נוצרי
סיבה	טבילת ישו, סגידת האמגושים בפני ישו הילד, התגלות אלוהים בגוף אנושי ונס היין בחתונה בקנה
סמלים	כוכב בית לחם, עוגת המלך
חוגגים	נוצרים
חגיגות	טבילה סמלית, חיפוש אחרי הצלב האמיתי, מתנות, תהלוכות, ארוחות משפחתיות
מתקשר עם	עונת חג המולד, הציפייה, חג מילת ישו
מועד
תאריך	6 בינואר בכנסיות מערביות 18 בינואר בכנסיות מזרחיות (בגלל הלוח היוליאני) יום שני הראשון שאחרי חודש ינואר בכנסייה הקתולית-הרפורמיסטית

חג ההתגלות או הלילה השנים עשר הוא חג נוצרי שחל ב-6 בינואר (במערב לפי הלוח הגרגוריאני ובמזרח לפי הלוח היוליאני). ליל החג הוא הלילה השנים עשר שאחרי יום חג המולד, יום היוולדו של ישו על פי המסורת הנוצרית, ומכאן שמו. מקור החג בנצרות האורתודוקסית. הוא מציין בכנסיות המזרחיות את טבילת ישו ובכנסיות המערביות את התגלותו של אלוהים בצורת אדם, בדמותו של ישו, בפני שלושת האמגושים.

שמות החג

שמו של החג ברוב שפות העולם מגיע מהמילה היוונית אפיפניה (επιφάνεια), שמשמעותה "התגלות". עם זאת, בחלק ממדינות המערב נהוג לכנות את החג גם כ"יום המלכים", "חג ביקור המלכים" ו"חג שלושת המלכים".

בכנסיות המזרחיות

תהלוכת המאמינים בחג ההתגלות, ממנזר יוחנן אל מקום הטבילה בירדן

אצל הנוצרים במזרח נחגג החג על פי הלוח היוליאני, שחל במאה ה-21 ב-19 בינואר. בכנסיות האורתודוקסיות ואצל הקתולים המזרחיים מסמל החג את ירידת רוח הקודש בצורת יונה ביום טבילת ישו בידי יוחנן המטביל והכרזת קול משמיים כי הוא בנו של אלוהים, ולכן נוהגים המאמינים להיטבל בחג באופן טקסי ולהפריח יונים.

וַיְהִי כַּאֲשֶׁר נִטְבַּל יֵשׁוּעַ וַיְמַהֵר וַיַּעַל מִן־הַמָּיִם וְהִנֵּה הַשָׁמַיִם נִפְתְּחוּ־לוֹ וַיַּרְא אֶת־רוּחַ אֱלֹהִים יוֹרֶדֶת כְּיוֹנָה וְנָחָה עָלָיו׃ וְהִנֵּה קוֹל מִן־הַשָׁמַיִם אוֹמֵר זֶה בְּנִי יְדִידִי אֲשֶׁר־רָצִיתִי בּוֹ.

— מתי ג' 13–17

במדינות סלביות אורתודוקסיות נוהגים לזרוק בתקופת החג צלב לתוך מקור מים, והמוצא אותו זוכה לחסד לשנה הבא.

בכנסיות המערביות

עוגת המלך בגרסה קטלונית

בכנסייה הקתולית ובכנסיות הפרוטסטנטיות, מסמל החג את סגידת שלושת האמגושים בפני ישו הילד. מקור החג בפרק ב' בבשורה על-פי מתי:

בְּעֵת שֶׁנּוֹלַד יֵשׁוּעַ בְּבֵית לֶחֶם יְהוּדָה, בִּימֵי הוֹרְדוֹס הַמֶּלֶךְ, בָּאוּ לִירוּשָׁלַיִם חֲכָמִים מִן הַמִּזְרָח. שָׁאֲלוּ: "הֵיכָן מֶלֶךְ הַיְּהוּדִים אֲשֶׁר נוֹלָד? כִּי רָאִינוּ אֶת כּוֹכָבוֹ בַּמִּזְרָח וּבָאנוּ לְהִשְׁתַּחֲווֹת לוֹ." ....וְהִנֵּה הַכּוֹכָב שֶׁרָאוּ בַּמִּזְרָח הִתְקַדֵּם לִפְנֵיהֶם עַד אֲשֶׁר בָּא וְנֶעֱמַד מֵעַל לַמָּקוֹם שֶׁהָיָה שָׁם הַיֶּלֶד. כִּרְאוֹתָם אֶת הַכּוֹכָב שָׂמְחוּ שִׂמְחָה גְּדוֹלָה עַד מְאֹד. הֵם נִכְנְסוּ לַבַּיִת וְרָאוּ אֶת הַיֶּלֶד עִם מִרְיָם אִמּוֹ. נָפְלוּ עַל פְּנֵיהֶם וְהִשְׁתַּחֲווּ לוֹ, וּפָתְחוּ אֶת צְרוֹרוֹתֵיהֶם וְהִגִּישׁוּ לוֹ מַתָּנוֹת: זָהָב וּלְבוֹנָה וָמוֹר.

החג חל ב-6 בינואר וערב החג, מכונה לעיתים "הלילה השנים עשר", כמספר הימים מחג המולד. החג נחוג בארוחות משפחתיות, השתתפות במיסה, הענקת מתנות ותהלוכות שבהן נישא כוכב, סמל לכוכב בית לחם. במדינות שונות כגון איטליה ישנה אמונה כי מכשפה ששמה בפנה מחלקת מתנות בדומה לסנטה קלאוס בתרבות האנגלו-אמריקאית. בצרפת ובמדינות שונות במערב אירופה או בעלות השפעה אירופית חזקה כלבנון נוהגים להכין עוגות מלכים שעליהן כתרים המסמלים את שלושת האמגושים ובתוכן מחביאים בובה מיניאטורית אשר המוצא אותה זוכה להיות מלך ליום אחד.

בארץ ישראל

בארץ ישראל נוהגים האורתודוקסים לחגוג את האירוע בטבילה בנהר הירדן, ליד המקום בו הוטבל ישו על ידי יוחנן המטביל באזור קאסר אל יהוד. האירוע נערך ב-19 בינואר לפי לוח השנה המקובל, שהוא ה-6 בינואר לפי לוח השנה היוליאני הנהוג בכנסייה האורתודוקסית.

עד המאה ה-6 נהגו בארץ ישראל לחגוג את חג המולד ביום חג ההתגלות. אחרי ועידת כלקדון, במסגרת המאבק במונופיזיטיזם, רצו להדגיש כי לישו שני טבעים. בחג המולד חגגו את היוולדו בשר ודם ובחג ההתגלות את הוולדו כאל. כנסיית ירושלים, בה היו מונופיזיטיסים ואוריגניסטים המשיכה לחגוג את חג המולד ב-6 בינואר עד אחרי שנת 560. ב-560 קבע יוסטיניאנוס הראשון, קיסר האימפריה הביזנטית כי את חג המולד יש לחגוג ב-25 בדצמבר, אולם חלפו שנים מספר עד שהשינוי הוטמע.

ראו גם

• טמקת
• כוכב בית לחם
• סגידת הרועים
• חג מילת ישו

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא חג ההתגלות בוויקישיתוף

• חג ההתגלות, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)